החברה היקרה לי מכל.

שוב מסתתרת בתוך עצמה, מסתגרת עם אשמה,
מתחבאת מאחורי צל משתיק ומעורר רחמים,
אך אינה יודעת היא שליבי איתה, עד החשקים,
אך אינה יודעת היא שאני איתה, לעולמים.
אתמוך ואהיה איתה בכל כאב וכל שמחה,
אחבק ולא אעזוב אפילו עד למקום הרחוק מכאן.
חברה כמוהה זו משאלה שלא תמיד תתגשם,
אך לי, במזל, היא התגשמה וממומשת,
אך אני מודה על כל רגע מהותי שהיתה בחיי.
כרגע אני בספקות לגבי מצבה הנפשי,
כרגע אני בלי ידיעה אם היא בוכה,
כרגע אני בלי ידיעה מה עולה ברוחה.
אטמון את ידי ואחפץ בכל זכרוני,
אזחל בכל מערה וארוץ מסביב לעולם,
הכל למענה, הכל בשבילה.
אילו חסדה יפלו במו ידי אני אפול יחד איתן,
אילו דמעות שאינן פוסקות ירדו מעינייה, דמעות קרירות ירדו גם מעיני,
אילו צחוקה ישמע אני אצחק יחד איתה.
היא יקרה לי, במלוא מובן המילה,
אילו אאבד אותה, אפילו לרגע, אפילו לדקה,
אאבד גם את אושרי.

לעולם לא אשכח אותך, לעולם.