הגשר הרעוע בין שני הצוקים

קוראת את הדפים ביומנים במחברות,

הקדשתי דפים,קטעים ושורות,

את שמך הקצרצר גילגלתי בלשוני

עכשיו ניהיה לי זר

כשאת יושבת לידי.

היו ימים יפים של צחוק ושל חיבה

היו ימים של יופי,חיבוק ואהבה

היו ימים קשים, מגעילים ועצובים

אך תמיד נשארנו יחד גם כשהיינו רחוקים

אמרת לי את אחרת,

כמוך לא אמצא בחיים

הנהנתי בראשי ואמרתי י'מפגרת,

עדיף שתסתמי!

כי אנחנו ניהיה ביחד תמיד!

היא צחקה וחיבקה אותי

ואת הכינוי שנתנה לי

לא הפסיקה להשמיע

ואני צחקתי וידעתי שזה השפיע.

רדפנו אחרי פרפרים שרצו פרחים אחרים,

וכשהפרפר של האחרת עף אמרנו לא נורא

ומיד מצאנו מטרה חדשה.

אכלנו גלידה כמעט כל יום

מחליפות ומערבבות טעמים

בזבזנו כסף על שטויות

על תכשיטי פלסטיק ומשחקים

ופתאום הכל נותק הכל הלך והשתנה

הפרידו אותנו בהתחלה מהכיתה.

זה לא השפיע בתחלה אך שהלחץ גבר זה השפיע מאד

כבר לא היה צורך בהכנת בית משותפת כי למדנו דברים שונים בקצב שונה

היא מצאה אנשים בקצבה ואני בקצב שלי

וככה לאט לאט התנתקנו..

אחר כך רבנו בגלל מאה ואחת סיבות שונות

אחר כך שוב חזרנו להיות החברות הכי טובות אבל הכל היה שונה

פחות אמון היה בקשר

למרות שתמיד אמרנו אחת לשנייה שהכל יהיה בסדר

אחר כך רבנו שוב וכאן הקשר התנתק סופית

לא מדברות אנחנו כבר ולמרות שכולם אמרו וטרטרו -זה לא עבר.

האהבה בלב קיימת, ואני מתגעגעת

וגם היא מתגעגעת וגם היא אותי אוהבת

אך הגשר הרעוע שעומד בין שתי צוקים

שאין אומץ לאף אחת להתחיל ללכת בו.

וכניראה אף פעם יותר לא יהיה.

אני מתגעגעת אלייך

ואמרת לי שגם את

אני אוהבת ואני יודעת שגם את.

האם נחזור מתי שהו להיות ביחד?

האם נחזור להיות חברות?

או שככה במצב הקיים נמשיך להסתדר ולהיות?