|
|
|
זה סיפור אמיתי 100 אחוז מספר את מה שקרה לי בטיול השנתי האחרון שהיה סוער רגשית
אם תאהבו אני אפרסם את את היום השני והיום השלישי
הקדמה
אתם תצטרכו את זה כדי להבין את הלך הרוחות אצלי בפנים:
תשאלו את התקתנים של כל שכבה שכבר סיימו תיכון על הטיול השנתי שלהם, הם יגידו לכם שהם זיינו בכמות שאי אפשר לתאר, כל ערב עוד ועוד ועוד ובמילה לסיכום עליהם היה להם טיול בן זונה. תשאלו את הזוגות בשכבה שסיימו תיכון על הטיול השנתי שלהם, הם יגידו לכם שהם היו כל הזמן, החזיקו ידיים, התחבקו, התנשקו, הצטלמו (וחלקם אפילו נכללו בקבוצת התקתנים) ומילה לסיכום עליהם היה להם טיול אוווווו. תשאלו את הפנויים איך היה הטיול השנתי שלהם, הם יגידו לכם או שהיה מצחיק(=לא התקרבנו לצד השני רק עשינו דחקות) או שהיה אחד הטובים(=נהננו מהטיול נטו) או שהיא מעולה(=התקרבנו לצד השני) או שהיא מבאס(=הם ניסו להתחיל משהו, לא הצליח או שהם מהחנונים שמעדיפים ללמוד במקום לצאת לטיול).
תשאלו אותי איך היה הטיול השנתי שלי, זה כבר יכול להיות מסובך. באתי לטיול בכוונה של טיול כפנוי שיגיד היה מצחיק ויגיד שהיו חלקים שהיו טובים. לא תכננתי להיות בכל כך הרבה אפיונים אחרים. רוצים לדעת תסיפור שלי, הוא מסובך אבל תאמינו לי – לא קוראים הרבה סיפורים כאלה.
יום ראשון
6 וחצי בבוקר, עומד עם חברים מחפש את האוטובוס שלי, פוגש עוד חבר ועוד חבר – אבל איפה היא? עוד חבר ועוד חבר והיא עדיין לא מגיעה, עוד חבר ועוד חבר ואני מתחיל להפנים שבטיול אני לא אשב לידה – היא כנראה לא מגיעה. עוד חבר ועוד חבר אבל הנה – מה זה שם, אני מזהה את השיער הזה מכל מקום, עומד על קצות האצבעות ומצליח לראות פנים, פיוווו היא הגיעה. לא צריך להיבהל היא הגיעה וכנראה שהטיול כן יהיה טוב. רק כדי שתבינו הגעתי לטיול לא בכוונה לפתח משהו בינינו, רציתי להנות מהטיול כשהיא לצידי, לא בקטע רומנטי, לא בקטע של חיזור פשוט שהיא והחברים הטובים שלי יהיו איתי כשאנחנו נהנים ביחד. לפני 5 שעות קבענו שאנחנו נשב אחת ליד השני, דבר שבאותו הזמן נראה לי מאוד תמים ושלא יוביל לאנשהו. התיישבנו באוטובוס, וכמו שחשבתי, התחלנו להעביר דחקות, לספר על אירועים מצחיקים, על איך שמתחו אותי יום לפני, על הלילה שעבר עליי ועל חבר שלי שישנו ביחד (ולכל אלה עם הראש הכחול, לא בקטע המיני – י'מגעילים!). אבל באוויר הרגשתי משהו מוזר, הרגשתי מין חוסר וודאות מצידה וגם משום מה מצידי (בלי שהתכוונתי לזה) למטרת הישיבה שלנו ביחד. כדי להסיט את הראש שלי מזה החלטתי שנפתור יחד תשבץ הגיון אבל זה היה חזק מהתשבץ. התחלנו בנסיעה לאט לאט להתקרב, חיבוק יותר חם ויותר חם ואז התחלתי לעשות מעבר סטטוס, מאחד שאומר שהטיול היה אחד הטובים לאחד שרוצה להגיד שהטיול היה מעולה. ואנחנו ממשיכים להתקרב, עוד החזקת ידיים, עוד כרבול, עוד חיבוק עוד עוד עוד....
הגענו למסלול – פה כל אחד קיבל את המקום לנקות את הראש ממה שעבר עליו באוטובוס ועכשיו הוא יכל להתחיל להנות מהטיול נטו. המסלול היה מהנה מאוד ומאתגר באותה מידה אבל מה אפשר להגיד, האוטובוס לא יוצא לי מהראש. מתלבט אם להתקרב יותר או לא, אבל היא אמרה לך לפני שבוע שהיא לא רוצה שנהיה ביחד בינתיים, אז למה להיפגע שוב – אבל זה טיול שנתי אם לא עכשיו אימתי, זה המקום שאנשים מרגישים בו הכי פתוחים. אבל אתה יכול להרוס לעצמך את הטיול, אם היא תסרב אתה תלך בבאסה במשך כל הטיול - אבל זה טיול שנתי אם לא עכשיו אימתי, זה המקום שאנשים מרגישים בו הכי פתוחים. כמו שאתם מבינים היו לי עוד הרבה טיעוני נגד המהלך ורק טיעון בעד אחד (במחשבה עכשיו אני יכול למצוא עוד כמה אבל צריך לשמור על אמינות). הופס, המסלול נגמר. חוזרים לאוטובוס וכמו שאני חשבתי המשכנו להתקרב (או לפי מה ששמעתי מאוחר יותר, ככה אני פירשתי את זה). מה אני יכול להגיד לכם? אלוהים משחק בי כדי לראות אם אני יכול לעמוד בפני פיתויים? אם כן אלוהים מצאת את הנבחן הלא נכון. ואנחנו עוד מתקרבים ועוד ועוד. במקביל להתקרבות, חבר שלי שישב ספסל מאחורה באלכסון אלינו שראה הכל ומכיר את שנינו טוב מאוד מנסה לדחוף אותי לנשק אותה באוטובוס. אבל זה לא הרגיש לי בסדר – לא רציתי שהנשיקה הראשונה שלנו כזוג חדש (אם בכלל נהפוך לזוג) תהיה באוטובוס מסריח, מלא בילדים צרחניים ומעלה אבק. אני רומנטיקן, ואני חייב שברגעים מסויימים הכל יפעל לפי תמונה שאני בונה לעצמי בראש – מה לעשות פרפקציוניסט אני לא אבל אני חבר במועדון ה"רומנטיקנים חסרי תקנה" ושם אין מקום לבינוניות בתחום האהבה. כמובן שלא הקשבתי לחבר שלי ולא ניסיתי לנשק אותה, אמרתי לעצמי שאם זה יקרה בבקשה רק לא פה. הגענו לאכסנייה, כל אחד הולך לחדר שלו ועליי כשאני נכנס לחדר העיניים מסתכלות, העיניים של שלושה חברים טובים שלי (שהם ידידים עוד יותר טובים שלה), העיניים אמרו הכל – הלילה הוא הלילה! כמובן שעם העיניים באו גם כמה לחישות מצד כל אחד מהם: "אני מרגיש שהלילה זה הלילה שך", "תרקוד איתה, צור איתה מגע וכשאתה מרגיש שזה הרגע לך על זה", "תעשה אותי גאה היום בערב". אתם בטח שואלים מה יש היום בערב, טוב נו זה כמובן ארוחת ערב פלוס מסיבה קטנה שיארגנו לנו. פה הקאטצ' - אני אלעד אזאצ'י לא אבל לא בתכלית המילה לא, למד אלף, לא רוקד – אל תשאלו למה זה חומר לסיפור חדש וארוך בהרבה. אבל אני לא יכול, היא הרי תרקוד – ואם אני לא ארקוד איתה כנראה אני מפסיד את ההזדמנות הכי טובה שאני יכול לקבל בטיול הזה. החלטתי להתחיל לרקוד, זה הרגיש לי מוזר, בהתחלה זה הרגיש מוזר רע – הרגשתי גמלוני ושכל מי שמסתכל עליי רוקד רק צוחק עליי. אבל אחרי שהתחברתי למוזיקה – עדיין המוזריות לא ירדה אבל כבר הדאגה מה אחרים חושבים על איך שאני רוקד ירדה, כי חוץ מהתחברות למוזיקה רציתי להתחבר אליה רציתי לשנות את הסטטוס שלי ולהגיד ביום שלישי בערב שהיה טיול אווווווו. רקדנו, בקצב הטראנס, שחורה, אלקטרו, האוס ומה לא. אני בנאדם שלא יודע לרקוד ולכן כל הזמן קיבלתי טיפים משני הידידים הקרובים שלה מה לעשות עכשיו לידה איפה לתפוס אותה וכד', על זה אני חייב להם תודה והם קיבלו אותה באבו אבו עוד לפני שהתפתח משהו. פתאום ראיתי אותה עומדת טיפה בצד, הלכתי אליה, מתנשף בכבדות (מהלחץ), שמתי עליה ידיים, שמה את ידיה על צווארי, שמתי לה את היד על הלחי ונישקתי אותה. זה קרה, זיקוקים לא היו בחוץ אבל בפנים וואי וואי שאני לא אתחיל למה אתם תאבדו את הסבלנות לקרוא את הכל. הייתי כל כך מאושר באופוריה – הנה זה קרה, והקטע המדהים זה שהיא זרמה עם הנשיקה – הצלחתי להרגיש שהיא מחזירה נשיקה ולא נשארת חייבת. וואו!!!!
בא לי לצרוח לשכנה
להשקות את הגינה
להגיד שאת שונה
להגיד שאת שלי!!!!!!
לאחר הנשיקה שאלתי אותה אם היא רוצה ללכת הצידה, בזמן שהיא שתתה שנייה כבר קיבלתי ברכות ומזל טובים מחברים שראו את הנשיקה, חברים שידעו שהעניינים בינינו מתחממים. הולך להיות לי טיול אוווווו. זה לפי דעתי הטיול הכי טוב שיכול להיות, רומנטי ועוד יש לנו שייט שמחכה ביום האחרון, מצאתי את הזמן האידיאלי להתחיל את זה מחדש. הלכנו הצידה, התיישבנו באיזור שראיתי שהוא אינטימי יחסית (היו שם עוד אנשים אבל הם באו לאותה מטרה כמונו, להיות אחד עם השני מתוך אהבה וחיבה ולכן הוא היה אינטימי), התנשקנו עוד שלוש ארבע פעמים ואז המבט. המבט הזה רודף אותי יותר מדי זמן, זה אותו מבט שמשביז אותי כל פעם מחדש, אותו מבט שאיתו נפרדנו אחרי 4 ימים, אותו מבט שאיתו היא ענתה בסירוב להצעה שלי לדייט, אותו מבט... ידעתי כבר מה היא רוצה להגיד, אבל רק כדי לגרום לה להרגיש בנוח שאלתי אותה מה מפריע לה תוך כדי שאני מלטף אותה ונותן לה הרגשה נוחה. היא כמו שחשבתי לעצמי התלבטה, אם זה באמת מה שהיא רוצה, מצד אחד יש לה רגשות כלפיי, מצד שני היא לא רוצה כעת חבר והיא לא יודעת עם איזה צד ללכת.
איך הרגשתי כשהמשפט הזה יצא לה מהפה, זאת שאלה מדהימה. נתחיל מזה שאם לאיזור האינטימי הייתי מחוייך ועם חזה נפוח כמו טווס אז החזה התפנצ'ר, הגב התכופף מבושה, החיוך נעלם אך יותר מכל הלב קיבל את המכה של החיים שלו. רציתי לקבור את עצמי – למה לעזעזאל עשית את זה?? לא היית יכול לחכות בסבלנות לעזעזאל איתך י'חתיכת אדיוט יהיר, לא היית יכול לחכות שיהיה לה יותר נוח ושהיא תיזום את זה?? טוב בגדול התשובות שלי לשאלות היו שעשיתי את זה כי הרגשתי את זה, הרגשתי שאם זה לא יהיה עכשיו זה לא יהיה, מבחינת הזוגיות שלנו זה להיות או לחדול, עכשיו או כלום, נכנסתי all in למרות שידעתי את הסיכונים בהפסד. טוב דיברנו על מה שהיא חושבת, מה שהיא מרגישה, מה שאני מרגיש וחושב וכל זה אני לא הולך לפרט. מה שאני כן הולך לפרט זה שככל שהשיחה נמשכה ככה הכעס בי גבר, לא כעס עצמי, כעס עליה. היא פאקינג שופטת אותי לפי המערכת יחסים הקודמת שלה, למה?? מה עשיתי שאת משווה אותי אליו?? את בעצמך ואנשים שמכירים את שנינו אומרים שאני חומר אחר לגמרי אז למה לעזעזאל מגיע לי שישפטו אותי לפי המעשים שלו, זה לא מגיע לי באמת שלא ולאט לאט הכעס נהפך לעצב על החיים הדפוקים ועל המשחק המעוות שאלוהים משחק בו – החיים שלי. המסקנה מהשיחה הייתה שמחר מתישהו היא תחזיר לי תשובה, אם היא רוצה שנהיה ביחד או לא. הגענו לאכסניה, מאחד האנשים היותר נרגשים ומלאי אנרגיות שהיו במסיבה לטיפוס עייף, עצוב ומותש. לא אמרתי לאף אחד כלום, כל מי שהופתע מהשינוי הפתאומי אמרתי לו שהתעייפתי מהמסיבה ושאני מנסה למשוך את זה כמה שיותר לתוך הלילה. למען האמת הייתי מבואס ורק חיכיתי שאני ארדם והיום הארור הזה יחלוף לו כבר. בלילה אני זוכר את עצמי בוכה, כועס על עצמי למה נכנסתי איתה לקשר, כועס על אלוהים למה הוא שלח אותה אליי, כועס עליה למה היא לא יכולה להיות החלטית – למה המשחק המעוות הזה, במה חטאתי שזה מגיע לי?? תוך כדי הבכי נרדמתי שוב וכך חלף לו היום הראשון.
יפה, התחלה מאוד יפה ומעניינת!
אתה ממש חמוד רומנטיקן אמיתי חבל שאין עוד בנים כמוך 😁
המשך...
אגב, כל הסיפור אמיתי? כל הפרטים?
הכל 100 אחוז קרה, לא הגזמתי לא הוספתי כלום, הכל כולל המעט שמות שמצויינים הם אמיתיים
שמח שאהבת... מפרסם חלק 2:
יום שני
על היום הזה אין לי הרבה מה לדבר, רוב היום הלכתי כמו זומבי – מלא בבאסה. בבוקר כשאכלנו אף אחד לא שם לב כי כולנו היינו מסטולים מהחוסר שינה. אבל ככל שהיום עבר יותר ויותר אנשים שמו לב – חברים, ידידות, המדריך טיולים שלנו, המחנכת שלי. כולם שמו לב שקרה משהו רע אבל ידעו שאתמול היה אמור להיות אולי הערב הכי טוב שלי בתקופה האחרונה, הערות אירוניות (בלי שהם ידעו) כמו "חגגת אתמול!!" (בטח חגגתי), "על מה הבאסה? היה לך לילה שכל אחד היה מתחלף איתך" (עכשיו תביאי מישהו אני מתחלף עם כל אחד, אפילו אלה שעמדו בצד כל המסיבה בלי שאף אחד שם אליהם לב) רק הכניסו אותי יותר לבאסה ושאף אחד לא יכול להבין אותי עכשיו. אני הולך לי במסלול כמו זומבי וכל הזמן מגניב מבטים אליה, היא נראית מאושרת לגמרי בכאילו אתמול בלילה לא היה – לא הבנתי מה הקטע, זה או שהיא יודעת להעמיד פנים, או שהיא יודעת להדחיק דברים או מה?!?! זה באמת הפריע לי שרק אני בבאסה והיא אפילו טיפה של באסה לא מראה ומכאן הבנתי שאת ההחלטה שלה היא קיבלה – היא לא רוצה והראש שלה כבר שקט. במהלך המסלול חבר שלי לא יכל לסבול יותר את המצב שאני בבאסה והוא שאל אותי מה קרה אתמול בערב שבגללו אני בבאסה, סיפרתי לו את הסיפור ושנינו הגענו למסקנה שזה היה קטע מסריח שלה ושלא משנה מה תהיה התשובה שלה הוא יהיה לידי כדי לתמוך לעודד או לשמוע סיפורים על הזוגיות שלנו. אבל כבר הסברתי לו את המצב, שלפי השפת גוף שלה כנראה התשובה הולכת להיות לא חריף וקוטל. איזה 10 דקות אחרי שדיברנו פתאום הניגוד המוחלט לאיך שהיא הייתה כל הטיול הופיע, היא הולכת איזה 2 – 3 מטר לפנינו שמתי לב לזה אבל הייתי יותר מדי עצבני עליה מכדי לגשת אליה ולדבר אל ליבה לנסות להבין מה עובר עליה. חבר שלי שהלך איתי ניסה לדחוף אותי ללכת ולדבר איתה אבל אני בקור מוחלט כלפיה אמרתי לו: "אתה יודע מה עבר עליי כל היום המזדיין הזה, עכשיו סוף כל סוף זה קצת עובר עליה – שתהנה!" אותו משפט עד היום לא יוצא לי מהראש, זה רק מראה לי כמה אני בן אדם אמוציונאלי, שאם פוגעים בו הוא יפגע באחרים, אם יתעלמו ממנו הוא יתעלם ואם הוא כועס הוא יכעס עד הסוף לא משנה מה הקורבנות. אחרי עוד כמה נסיונות שכנוע (דבר שהוא מצטיין בהם) הלכתי אליה, הרי אחרי הכל, אני רוצה יותר מכל רק לדבר איתה, רק להריח אותה, רק לחוש אותה, רק לראות אותה, רק...
הלכתי אליה, מחייך ושואל אותה מה עובר עליה. היא אמרה לי שהיא חושבת על התשובה שהיא תתן לי ומה אני יכול להגיד לכם, ההרגשה שהיא לא קבעה עדיין ושהיא עדיין מתלבטת פתאום פתח איזה נקיק של אור במנהרה החשוכה שאני מתהלך בה כמו זומבי. ממשיכים לדבר, מנסים לעודד אחד את השני תוך כדי השיחה ואני בנסיון נואש אחרון מנסה לשכנע אותה. אני לא אסלח לעצמי על הנסיון שכנוע הזה, הגעתי לרמת רפיסה והשפלה עצמית, אני צריך לשכנע מישהי כדי שתואיל בטובי להיות איתי, מה היא עושה טובות אם היא תסכים? החלטתי שאחרי שנחזור לאוטובוס מילה היא לא תשמע ממני על הנושא, אחרת אני אתן לעצמי כאפה, אני לעולם לא אתחנן כדי שמישהי תצא איתי, לא עניין של אגו (טוב אולי כן קצת) אבל כמה בחורה יכולה להשפיל אותי כדי שאולי תנסה משהו בינינו (משהו שיכול להיות לא יצליח בכלל). חזרנו לאוטובוס, שם ניסינו לפתור תשבץ הגיון ביחד אבל שנינו לא הצלחנו להתרכז יותר מדי בתשבץ ולבסוף אחרי שגרסנו קרקרים בכאילו אין מחר נרדמנו אחד על השני. אחרי שהתעוררנו (שזה היה אחרי איזו תנומה של רבע שעה עשרים דקות מקסימום), המדריך מדבר, מסביר, מפרט, מדגים ומה לא אבל שנינו לא מקשיבים לו. עוד פעם גלשנו לשיחה על הנושא האמיתי ואני עוד פעם מנסה לשכנע אותה (והכאפה הגיעה כשחירבנתי באכסניה פיצצתי את עצמי) אבל הפעם הרגשתי משום מה שהשכנועים שלי מגיעים למישהו, אם קודם הרגשתי שהם עוברים מעליה והיא לא מתייחסת אליהם פתאום התגובות שלה היו שונות, השפת גוף שלה הייתה שונה והנקיק אור הפך לפתח זחילה החוצה. הנחנו לעניין להירגע והיא הבטיחה לי תשובה בארוחת ערב. עד ארוחת הערב ספרתי את הדקות, את השניות ומה לא, רק חיכיתי שזה יגמר שאני אקבל איזושהי תשובה, הן שלילית הן חיובית שהסבל של התלוי באוויר יסתיים, כבר העדפתי שהיא תגיד לא – שכל העניין יגמר והיא תהפוך לעוד עמוד לעוד שיר לעוד סיפור, שהיא תצא לי מהחיים כבר. הדקות חולפות, בינתיים מאלה שיודעים מה קרה אני רק מקבל הערות כמו "תהיה חזק", "אל תשבר", "היא לא שווה את הדכאון", "חכה היום בטיילת נבעט את הדכאון ממך!!" לכל הערה אני זורק מבט מאולץ של הכרת תודה בכאילו מישהו מהמשפחה שלי נפטר והם מנחמים אותי בשבעה. במקלחת אני זוכר שבכיתי, מתחת לזרם החם לא רק המים זרמו גם הדמעות החלו לזלוג להן, מקלל מגדף ומאשים את כל העולם. "למה לעזעזאל לא הקשבתי לאמא שלי?!?!" מדבר אל עצמי בשקט, היא אמרה לי שבחורה לא החלטית כמוהה לא שווה מבט אפילו, שבחורה כזאת שמשחקת בי לא שווה אפילו חצי נשימה לכיוון שלה אבל מה לעשות אמא אני פאקינג אוהב אותה, את יודעת מה זאת אהבה, אהבה מעוורת אותך מכל המכאובים והדכאונות ואני כבר חודשיים לפחות הולך אחרי האהבה כמו עיוור, מתעלם ממה שקורה סביבי, מתעלם ממה שקורה לי, מתרכז רק במשהו אחד – היא. הדקות חלפו, הדמעות התייבשו אבל רק משהו נשאר לי בראש – הערב זה יגמר, הערב אני והיא כל אחד ילך לדרכו, הערב אני אחזור למסע אחרי אותה אחת, הערב... הגענו לארוחת הערב, אני מתהלך מאחורי החברים שלי בלי חשק, כי אני יודע שברחבה בכניסה לחדר האוכל הכל יגמר. נעמדנו אחד ליד השני, לא מחליפים אפילו מבט, אני רק מחכה שהיא תגיד לי שהכל יגמר ואני אוכל להמשיך בחיים שלי והיא בגלל שהיא לא מספרת לי רק מעצימה את התחושות בטן שלי שהתשובה תהיה לא. "אלעד, אני לא חייבת לך תשובה?" ואני משחק אותה תמים "תשובה לגבי מה? על מה את מדברת?", "תשובה לגבינו". פה אני חייב לעצור, החיוך הזה, המבט הזה – אלה מבטים וחיוכים שלא ראיתי קודם, מה זה?? יכול להיות שהיא בחרה להגיד לי כן?? את שפת הגוף של לא אני מכיר כבר מנסיון אבל זאת שפת גוף שונה. הלכנו הצידה, כדי לדבר בצד, כדי שאני אשבר לי בצד, שלא כולם יראו אותי במפלתי אבל הלכתי עם הרגשת בטן שוואלה הכל השתלם. "מה נראה לך שבחרתי?", "אמרתי לך כבר יותר מוקדם היום, שלא", "טוב אז חבל שאתה חושב ככה, באמת חבל, כי לא החלטתי ככה". וואווווווו, רגע, עצרו את זה, איפה יגאל שילון, זה אכזרי מדי, זה לא הומני אם את משקרת. "באמת??", "כן אלעדי, באמת!". באותו הרגע תפסתי אותה נישקתי אותה כמה פעמים חיבקתי אותה והסתובבתי איתה ככה שהיא תהיה באוויר, רציתי לצעוק צעקת שמחה אבל פחדתי שהמורה לשל"ח המפחיד שלנו יבוא ויהרוס הכל אבל הלב שלי צעק, ואני כמו ילד קטן בקרקס מרוגש כל כך, וואי כמה מרוגש הייתי. הייתי מרוגש כל כך שהידיים שלי רעדו כשבאתי לשים בחדר אוכל כוס על השולחן היא נפלה לי (מזלי לא על הרצפה), הייתי עם חיוך, הייתי עם עודף אנרגיה. כשאני מרוגש, חוץ מידיים רועדות, אני מתחיל לפלוט שטויות מה שעשיתי הרבה בארוחת הערב, הבכתי את עצמי כל כך הרבה פעמים עם בדיחות ברמה של ילדים בגן שזה היה ברור שאני מתרגש מהמעמד אבל מה לעשות, תהרגו אותי, תחשבו שאתם מקבלים כרטיסי vip למשחק הכי חם של הקבוצה שאתם הכי אוהבים, ככה זה היה בשבילי, קיבלתי כרטיס vip לתוך החיים שלה ואני מקווה שהתוקף שלו יהיה מאוד ארוך. מפמפם בחזה לחברים כדי לסמל להם שהיא ענתה כן, הולך מחוייך, תאמינו לי התשובה שלה עשתה לי את הטיול, כל ההליכה בבאסה היום הייתה שווה את זה. אבל עדיין משהו מטריד אותי, אני חי בפחד שמה שקרה קודם יקרה גם עכשיו, שנכנס לקשר, התשוקה תהיה, הכל יהיה אבל היא לא תהיה, היא תחליט אחרי מספר ימים שזה לא בשבילה לכן אני מנסה לקחת את זה הכי רגוע שאני עד למחסום השבוע (שגורם לי לתחושת אימה של דז'ה וו), ואז לאט לאט "למסד" את הקשר שלנו. הטיול בטיילת היה מדהים, הלכנו לבדוק בגדים בשבילה, בין לבין טעמנו מאילת והכי טוב, סוף כל סוף טעמנו אחד מהשני. חודש אחד אחורה יצא לנו לדבר על מה שהיא לא עשתה עם האקס שלה ואחד הדברים היה לטייל ליד הים ביחד, כשראיתי שהנושא באמת כואב לה הבטחתי לה שאני אקח אותה לטייל לאורך הים. אני בן אדם שעומד במילה שלו לטוב ולרע והפעם זה היה לטוב וגיליתי ספונטניות מופלאה כששנינו בבגדים שמתאימים ליציאה למועדון הצעתי לה לצאת איתי לטיול לאורך הים והיא הסכימה. הלכנו מחובקים, מגניבים מבטים אחד לשני אבל השתיקה הייתה יפה לסיטואציה. נעצרתי, הסתכלתי לה בעיניים ונישקתי אותה, זאת הייתה הנשיקה הראשונה שבקעה מתוך 100 אחוז אהבה בזמן שאני רגוע שהיא שלי. להט הנשיקות הלך וגבר, עוד נשיקה ועוד נשיקה, הנה אני מרגיש את זה מתחמם, אולי הלשון עוד מעט תצטרף... רגע!! מה זה הרעש הזה, מישהו רץ לידנו על החול, אני מקווה שזה אילתי זקן משועמם שאוהב לרוץ בלילות לאורך הים, טינג טינג פלאש!! שנינו חטפנו פלאש לתוך הפנים. מי זה לא אם הידיד הכי קרוב שלה ואולי הבנאדם שאני הכי חייב לו תודה, הוא זה שדחף אותי לעשות את מה שעשיתי בערב של היום הראשון. הבנאדם הוא צלם חובב, אוהב לצלם כל מה שזז ולמה לא לתעד רגע כזה מדהים. להגיד לכם שלא התבאסתי, רציתי לסיים את זה כמו שצריך אבל לא הוא היה צריך לצלם, הוא דווקא מתברך בטאקט אבל פה הוא יחסית גילה חוסר טאקט, שיבקש שנינו מרגישים לידו בנוח היינו מתנשקים לידו והוא היה מצלם אבל למה לקטוע רגע כל כך אבל כל כך רומנטי ומושלם. אני רומנטיקן כמו שאמרתי וכל מחווה רומנטית דורשת ממני מחשבה, השקעה ומאמץ אבל עכשיו יותר מכל זה היה הרגע הרומנטי הראשון המאולתר שלי ובגלל שאני רומנטיקן בזמן שהרגע מתרחש כבר תכננתי איך הוא יגמר, איפה נקודת השיא שלו וכד' אבל הוא היה צריך להרוס את זה כשבאנו להגיע לנקודת השיא ועל זה נאמר אוף... חבל. אני לא התעצבנתי עליו כי הייתי יותר מדי מאושר בשביל זה. דפקנו בוק בתנוחות חיבוק שונות והמשכנו ללכת עם כולם לכיוון בית הקפה שקבענו לשבת בו בסוף הערב. השאר לא היה מעניין כמו מה שהיה עד עכשיו, מה שכן מעניין שהלכתי לישון אחרי הרבה זמן רגוע, שלא צריך יותר לחזר אחריה, לא צריך יותר להשיג אותה, לא צריך יותר להתרפס. אבל בוא בזמן התחילו מחשבות אחרות – דאגות לגבי הזוגיות שלנו. היא עברה זוגיות שמהצד נראתה יחסית טובה ומצידי היא הציבה רף, מה אם אני לא אהיה מפנק מדי, מה אם אני אהיה מפנק מדי, מה אם אני לא אהיה מתחשב מדי, מה אם ההומור שלי לא יתאים לה, מה אם הבדלי חוזק הדת בינינו יהוו נקודת מכשול, מה אם, מה אם ומה אם. יש כל כך הרבה חששות שעד עכשיו מטרידות אותי תוך כדי מציאת פתרון לחלק מהחששות נרדמתי וכך חלף לו יום שני.
אהבתי מאוד,
כתיבה ממש יפה, ובוגרת!
אשמח לקרוא את הפרק [והיום] האחרון.
QUOTE (Crunch2 @ 01/03/2009) אהבתי מאוד,
כתיבה ממש יפה, ובוגרת!
אשמח לקרוא את הפרק [והיום] האחרון.
😉
שמח שיש קוראת הדוקה של הסיפור שלי, כמובן שבשבילך אני מעלה את היום השלישי... הוא מהווה סגירת מעגל ועל כן הוא הרבה יותר רגוע מהימים האחרים ולא סוער ומלהיב כמוהם ועל כן אורכו קצר יותר...
התעוררתי עם חיוך, עדיין עם עודף אנרגייה עושה על הבוקר שטויות עם חברים והכל בגלל משהו אחד – היא שלי!!! החלום התגשם, עכשיו קיבלתי את ההזדמנות שלי, רק לא לפשל עכשיו, אני אקבל את זה שאנחנו לא מתאימים אבל אם אני אפשל אני לא אסלח לעצמי הרבה זמן. חיכיתי לה מחוץ לחדר האוכל בזמן שכל השאר נכנסו, היא הלכה לעזור לחבר שלי ולא יכולתי להיפרד ממנה, לכל מקום שהיא הלכה גם אני רציתי ללכת ורק בגללה. התמכרתי אליה, היא כמו סם בשבילי – הסם המתוק שלי והיחיד שלקחתי אי פעם. התיישבנו באוטובוס לא אחד ליד השני אבל עדיין לא התבאסתי, רוב הנסיעה הסתכלתי עליה ואושר עלה עליי, גאווה, "סחתיין אלעד, שיחקת אותה, סתכל איזו בחורה הצלחת להשיג!!" הרגשתי על גג העולם. הגענו למסלול ושם קרה משהו מעניין, הגענו לנקודת תצפית מרהיבה והצלחתי לתפוס את הצוק הכי יפה שהיה שם לשבת ולהרהר. על מה הרהרתי אתם שואלים?? הרהרתי על מה שאתם קוראים, כבר התחלתי לנסח אותו בראש. הדקות חלפו, אני ממשיך להרהר, ממשיך לנסח משפטים, מבנה ובין לבין לחשוב עליה, אני לא מאמין, למרות שהיא כבר שלי אני לא מפסיק לחשוב עליה אבל המחשבות והתגובה של הגוף שלי הייתה שונה, כבר לא עוד דמעות וסבל עכשיו רק אושר עילאי, תמים ומתוק. זמן ההרהורים נגמר, המדריך אסף אותנו לשאול על מה הרהרנו, באתי להגיד שעברו עליי כמה ימים מסובכים נפשית ופשוט סקרתי אותם בראש שלי, תוך כדי קריצת אהבה לעבר חברה שלי (אני לא אציין את שמה בכלל). אבל הבטחון העצמי שלי בגד בי שוב ולא עשיתי את זה, יש לי בטחון עצמי כל כך נמוך שהוא שואף לאפס אבל אל תדאגו האחת שלי עובדת עליו, ולאט לאט מרימה אותו. התחלנו לחזור לכיוון האוטובוסים. בדרך קרה הדבר הכי מפדח שיכול לקרות למישהו בטיול שנתי, מזל שהייתי מוקף במחנכת שלי ורק אנשים שקרובים אליי ככה שלא היה אכפת לי שזה קרה – החלקתי והתרסקתי כמו בול עץ על הסלעים. לא כאב לי, באמת שלא, ישר קמתי, קצת חבול ברגליים ובידיים אבל המשכתי ללכת ואז, לראשונה טיפה גילוי דאגה ממנה – היא דרשה ממני לעצור והיא שטפה לי את הפצעים, כל ליטוף שהיא העבירה רק העצים את תחושת השמחה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי שהיא איתי, שהיא שלי, שהיא החברה שלי. המשכנו ללכת וסיימנו את המסלול, כולי מבסוט שר באוטובוס עד שהתחלנו לסוע ותשאלו אנשים, כל כך מאושר לא ראו אותי הרבה אבל הרבה זמן. מאתמול בערב כשקיבלתי את התשובה שלה חיכיתי רק למשהו אחד – לשייט. אחרי המסלול היה לנו שייט במין יאכטה, רק חיכיתי להיות איתה בשייט, אם זה לא היה מטעם בית ספר זה היה יכול להפוך למשהו כל כך רומנטי אבל בכל זאת, למרות הצפיפות והחום ניסיתי להפוך את זה לכמה שיותר רומנטי שאפשר, מצטלמים מחובקים, מצטלמים בתנוחת טיטאניק, מצטלמים מצטלמים ומצטלמים. הערות של "איזה חמודים", "אוווו איזה זוג" התלוו לכל תמונה ובאמת שהייתי באופוריה, מלכי הטיול אנחנו – הזוג של הטיול! כמו שהבנתם הטיול שלי הפך ברגע אחד לטיול שאומרים עליו טיול אווווווו ותאמינו לי אני הכי שמח בעולם שזה מה שאני יכול להגיד על הטיול. השייט כבר התקרב לסיומו ואנחנו נרדמנו שוב אחד על השני, מישהי צילמה את זה ואני חייב להשיג את התמונה כי מאיך שזה נראה מהמצלמה שלה זאת ה-תמונה שלנו. זהו, הטיול נגמר, מתחילים לחזור לכיוון רחובות, אבל האקשן רק התחיל. נשיקות חיבוקים, לחשושים רומנטים, מה לא היה בנסיעה חזרה – פשוט הדרך המושלמת לסיים את הטיול הזה, את טיול הנפש שלי, אני כל כך מאושר שהוא נגמר ככה, אבל יותר מכך שהיא שלי, שאני יכול לקרוא לה מאמי בלי רגשות אשם, שאני יכול לקרוא לה התמנייה שלי בלי רגשות אשם, שאני יכול להשוויץ בה אבל יותר מכל שכשאני מחבק אותה, החיבוק הוא חיבוק שליו – אין יותר מחשבות, מה היא חושבת עכשיו, האם אני צריך לנשק אותה.
שיר אחד אומר:
נדהם אל מול עניך,
אוחז את חום יופייך מונך כאן לפניך
אז קחי לנשמתך.
אולי תבואי אולי תבואי
אז בואי עכשיו אז בואי עכשיו.
.
.
.
.
.
.
.
היא באה, באה עכשיו סוף כל סוף....
מקסים 😢
ממש חמוד!
אתם ביחד עדיין? כמה זמן?
כמובן שאנחנו עדיין ביחד... הסיפור ממש טרי... התחלנו להיות ביחד מהיום השני של הטיול השנתי ומחר אנחנו חוגגים שבוע חחח
אה טרי... חשבתי שזה במבט מרוחק יותר מן הסיפור.
שיהיה לך המון בהצלחה!
נשמע זוג חמוד ביותר.
ואיי ממש יפה אהבתי ((:
שיהיה לכם המון בהצלחה!
QUOTE (Rachelosh_1 @ 02/03/2009) ואיי ממש יפה אהבתי ((:
שיהיה לכם המון בהצלחה!
😉
מהמם. קודם כל מזל טוב, המוני הצלחה ורק אושר (:
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
