פרק 1 :
"היי" הוא אמר בעצב.
"איפה אתה רוצה לשבת?"אמרתי.
"בואי" הוא לקח את ידי והוביל אותי לאיזו פינה מבודדת.
התיישבנו, בשקט.. כל אחד והמחשבות שלו עד שהוא שבר את השתיקה.
"אז זהו?"
ניסיתי לעצור את הדמעות.. ולפתע נזכרתי באתמול -
בצעקות, בפליטות הפה, בכעס, בתסכול..
בפרידה כואבת אחרי שנה וחצי של אושר.
פתאום הכל התפרץ מתוכי, והוא מחבק..ואני יודעת שזאת הפעם האחרונה..
"אלה, אני אוהב אותך.."
"אני לא רוצה שניפרד!" אומרת, שוב מפחדת.. לא רגילה להיות לבד.
"דיי אני לא רוצה יותר.. כמה שזה קשה אני כבר חושב על זה הרבה זמן.."
"הרבה זמן?! הרבה זמן דן? מה קרה לפני כמה ימים..כשהיינו מאושרים ביחד! מתי הספקת לחשוב? מתי הספקת לחשוב לעזזל!!" אמרתי..בספק אם הוא הבין אותי עם כל הבכי בין מילה למילה.
"אני כ"כ אוהב אותך.." אומר ודמעות זולגות מעיניו.
"אז למה יפה שלי..למה?" אומרת ולא מבינה, באמת לא מבינה איך הגעתי למצב הזה.
"כי אני כבר לא אוהב כמו פעם..דיי אל תעשי את זה קשה.."
"נישאר ידידים?" שאלתי.
"בטוח"
יצאתי מהבית ספר, ולקחתי את עצמי הביתה.
------------------------------------------------------------------------
אז ככה, אני אלה
תלמידת תיכון, כיתה י'.
דן - כיתה יא', החבר הכי טוב, ואהבת חיי.
אני במגמת תקשורת ומדריכה בתנועת נוער.
משפחה - הורים, אח תאום ואחות קטנה.
חברות - מיכל, דנה, סתיו וענת.
אהבה?
אתם כבר תגלו לבד.
---------------------------------------------------------------------------
הגעתי הביתה.
יום שישי, מזל שאין פעולה היום.
נכנסתי למקלחת, וחשבתי..
חשבתי על דן, הרי אני לא מכירה משהו אחר..
איך זה בלעדיו? זה טוב?זה רע?
איך ממשיכים הלאה?
כשיצאתי מהמקלחת כמובן שיחות והודעות "אל תדאגי" "הכל יהיה בסדר".. כן בטח בסדר. אני מצטערת אבל באותם זמנים? לא יכולתי להאמין לאף אחד..
שמתי את כל הקרמים שהיו לי בבית, שמתי את הבגדים הכי יפים שלי, התאפרתי.. ניסיתי להרגיש טוב מבחוץ, אולי ככה יהיה גם טוב מבפנים.
התקשרתי לידיד שלי עומר
"היי אללי מה נשמע?"
"אני ודן נפרדנו."
"מה? אוקיי אני בא לאסוף אותך תצאי עוד חצי שעה מחוץ לבית"
"לא עומר אני באמת רוצה להיות לבד עכשיו"
"לא אין דבר כזה יאללה תהיי מוכנה.."
"טוב..תודה..ביי"
"ביי"
-------------------------------------------------------------------------
עומר זה האקס של דנה. לא שהיא אהבה אותו או משהו, אבל היא תמיד הייתה מאוד רכושנית..
-----------------------------------------------------------------------------------
נכנסתי לאוטו, הנסיעה עברה בשקט. אף אחד לא דיבר..
הגענו אליו הביתה..ולא יכולתי להחזיק את הדמעות יותר. לא רציתי לבכות לידו, זה לא שהייתי כ"כ קרובה אליו. הרי הגבר היחיד בחיי היה דן. הרחקתי את עצמי מכולם, מהכל, מהחיים עצמם.
"אני מבין אותך" הוא אמר כשהתיישבנו על המיטה שלו.
מבין? חשבתי לעצמי... כן בטח.
"אני הייתי חבר של נועה שנתיים, וכשהיא נפרדה ממני זה היה הכי כואב בעולם..באמת
אבל באיזה שהוא שלב אתה מבין, שהכל לטובה.. ולפעמים גם אם אתה חושב שאתה מאושר, אתה לא.
אתה לא מכיר משהו אחר..אתה מ ו ר ג ל. וזה קשה אני יודע אבל תיראי אותי היום, אני הכי טוב ממה שהייתי אי פעם.."הוא אמר, ולא הבנתי..איך הוא באמת מאושר? איך אתה שוכח את אהבת חייך?
המשכנו לדבר, סיפרתי לו על המגמה, ההדרכה, הוא סיפר לי על הצבא.. והוא ממש לרגע אחד הצליח להוציא לי את דן מהראש.
דיברנו במשך שעות, עד שכבר נהיה ממש מאוחר..
הוא הסיע אותי הביתה,
"את יוצאת היום?" הוא שאל.
"לא ניראה לי , אני צריכה לחשוב קצת עם עצמי.."
"טוב אני מבין, דברי איתי"
"ביי"
נכנסתי הביתה,
הורדתי את הבגדים ונכנסתי למיטה.
שמתי שירים, ובכיתי..בכיתי כמו ילדה קטנה..
חשבתי על ה כ ל.. רציתי ללכת לישון ולא לקום עד שנסיך יבוא וינשק אותי.... ויציל אותי.
לאחר שעות על גבי שעות של בכי, החלטתי - מהיום, את מנטרלת הכל.
נשמע יפה... 😊
רק לא הבנתי- קוראים לו דור או דן?
ולאקסית של עומר- דנה או נועה?
נראלי שפשוט התבלבלת בשמות...
נשמע מאוד מעניין בבקשה תמשיכי !
QUOTE (שירוווווווש @ 24/02/2009) נשמע יפה... 😊
רק לא הבנתי- קוראים לו דור או דן?
ולאקסית של עומר- דנה או נועה?
נראלי שפשוט התבלבלת בשמות...
דן בטעות כתבתי דור...
ונועה זאת מישהי אחרת..
דנה הייתה איתו חודש, 4 חודשים אחרי נועה.
פרק 2 :
קמתי בבוקר..יום שבת ויש חורף.
לא הייתי רעבה אפילו, הייתה לי הרגשה של בחילה.
הסתכלתי בפלאפון וראיתי ים שיחות שלא נענו...אז התקשרתי למיכל.
"אלה! אני מנסה להשיג אותך מאתמול..את בסדר?"
"כמה שאפשר את יודעת..איפה את?"
"אצל אסף.."
"אה.."אמרתי וחשבתי לעצמי 'כמה הייתי רוצה להיות במקומה..עם אחד שידאג לי'
"כן..את רוצה לבוא אליי בערב?" היא שאלה.
"לא יודעת אני אדבר איתך כבר..אולי מחר, אני רוצה להיות לבד.."
"טוב תדברי איתי.."
"טוב ביי קטנה" אמרתי.
"ביי"
לאחר מסע שיחות ארוך במיוחד לכ"כ הרבה אנשים התקשרתי לדנה.
"אלללללהההה" דנה צרחה והשתגעה..מה שמאוד אופייני לה😊
"כןןןןןן" חזרתי אחריה.
"תקשיבי ותקשיבי לי טוב! אני אחרי השיעור פרטי שלי באה אלייך! ואני לא רוצה לשמוע תלונות מובן?!"
"מממ...כן?"
"יופי! ביי"
"חחח ביי"
אחר כך אמא נכנסה לחדר..את האמת, לא דיברתי איתה הרבה על ריבים שלי ושל דן..אבל הפעם - כ"כ הייתי צריכה אוזן קשבת..
היא נכנסה..
"אלה תקשיבי..אני יודעת שכרגע זה ניראה סוף העולם ושאת לעולם לא תתיגברי עליו"
"כי זה באמת ככה"קטעתי אותה מדבריה.
"זה לא.. כשאני הייתי בגילך..גם אני עברתי את אותו דבר והיו לי עוד הרבה אהבות גדולות אחריו.."
לא ידעתי מה להגיד.. הדמעות לא הפסיקו לזלוג..רציתי שהן יגמרו כבר..שלא יהיה יותר ושאני לא אוכל לבכות לעולם..
תמיד בכיתי הרבה..זה כייף, זה משחרר אותך מכל העצבים..רק שידעתי לשלוט בזה..לבכות בלילה מתחת לשמיכה בלי שאף אחד יראה..ועכשיו?עכשיו אני מרגישה חשופה..אני לא יכולה לשלוט בעצמי, וזה מחרפן אותי!
אמא חיבקה אותי..ממש עזר לי שידעתי שהיא תומכת בי. היא ידעה כמה האהבה שלי ושל דן הייתה גדולה..
פתאום נזכרתי בזה שיש לי מבחן במתמטיקה מחר. לא ידעתי איך אני אצליח להתרכז.
לקחתי את הספרים והתחלתי ללמוד עד הערב.
ב7 בערב בערך יש צלצול בדלת..אבא שלי פתח ושמעתי צעדים עולים במדרגות, לפתע הדלת נפתחת בחוזקה .. זאת הייתה דנה שקפצה עליי וחיבקה אותי..היא תמיד ידעה הכי איך לעודד אותי..
"קחי בשבילך!"היא הביאה לי משהו בתוך שקית.
"מזה?" לא הבנתי.
פתחתי את השקית וראיתי - שוקולד, והרבה! קולה, גלידה, חוטיני אדום והסרט - אישה יפה.. בתוך השקרית ראיתי פתק, פתחתי אותו -
-ערכה לרווקה הטריה! אוהבת אותך מלא מלא מלא, דנה😊 -
לא האמנתי כמה חמודה היא יכולה להיות..קפצתי עלייה בחיבוקים!
"אני אוהבת אותך! תודה" אמרתי..
"אין על מה..יאללה בואי ניראה את הסרט.."
דנה תמיד אהבה אותי בתור רווקה.. כן, בוא נגיד שלפני דן - לא היה לי משעמם במיוחד..
התחלנו לראות את הסרט..ופתאום היה צלצול פלאפון..
הסתכלתי מי זה מתקשר וראיתי -דן שלי- וחשבתי לעצמי שאני צריכה לשנות את השם הזה כבר ..
"הלו"
"אלה?"
"כן?"
"אני אוהב אותך.." שמעתי שהוא בוכה ושזה עצוב לו... ולא הבנתי למה אנחנו עושים את זה לעצמנו, אם שנינו כ"כ אוהבים..
"דיי דן אני לא מסוגלת..זה קשה לי שאתה מתקשר"
"טוב את צודקת."הוא אמר.
"אתה רוצה לחזור?"שאלתי.
"לא.." הוא אמר בצורה די החלטית, ולא הבנתי למה הוא מתקשר..אני יודעת שזה קשה אבל קשה עוד יותר כשהוא מתקשר...
"טוב..ביי דן"
"ביי אלה"
"מה הוא אמר?" דנה שאלה..
"סתם..שהוא אוהב אותי.."דמעות התחילו לזלוג לי מהעיניים..
"דיי..אל תבכי את צריכה להיות חזקה עכשיו..אני נשארת לישון אצלך."
"אבל את לא צריכה ללכת לאבא שלך?"
"לא נורא אני אתקשר אליו ואגיד לו שלא יבוא לקחת אותי.."
כ"כ שמחתי שהיא תישאר כאן..הייתי צריכה אותה.
המשכנו לראות את הסרט..כשהוא נגמר הלכתי למחשב וראיתי הודעה מנועם, חבר של אסף(אסך זה חבר של מיכל..הם ביחד 3 חודשים)
"מה קורה אלה?"
"הכל בסדר נועם..מה איתך?"עניתי. התפלאתי שהוא שלח הודעה..אף פעם לא ממש דיברנו..
"הכל מעולה.."הוא ענה..
המשכנו לדבר עוד קצת והלכתי בחזרה למיטה.
תמיד הייתה לי משיכה כזאת לנועם..גם כשהייתי עם דן.
"נווו אז מה איתו?" דנה אמרה.
"עם מי?"שאלתי.
"עם נועם.."
"לא יודעת מה את רוצה ממני עכשיו" רק לפני יום נפרדתי מדן וידעתי שיקח לי חודשים לשכוח אותו! לא היה לי מקום אחר בלב.
אני ודנה המשכנו לדבר עוד קצת..והלכנו לישון. מחר בית ספר ומבחן.
קמנו בבוקר..הלכנו להתארגן, וראיתי בפלאפון שלי '3 שיחות שלא נענו' מדן..
אמרתי שאני כבר אראה אותו בבית ספר ואני אשאל מה הוא רצה..היה לי עצוב, אני לא רוצה שהוא יתקשר אליי זה סץפ עושה את זה קשה יותר ויותר, אבל את האמת - רציתי שהוא יתקשר..כל פעם שהוא יתקשר הייתה לי איזה תקווה קטנה בלב -הנה אולי הוא מתחרט- מה שאז לא הבנתי שלא יכול לקרות..
יייפה מאוווד , מחכה להמשך .
