כמו כולם.

והשאלה שנשאלת כל פעם מחדש
לאן אני באמת שייכת,עד כמה אני מרגישה שייכת לאנשים שוסבבים סביבי כל היום
יש כ"כ הרבה סוגים של בני-אדם ומה שהורס אותי שאני לא מחוברת לאף סוג מהם
הרגשה של בדידות שעוטפת את כל כולי גם מבחוץ וגם מבפנים
האם אמצא מקום בו ארגיש שסוף סוף שזהו הנה פה זה המקום בו אני מרגישה שאני שייכת,אני כאן.

השאלה עולה כל פעם מחדש,כאשר אני מנסה להשתייך לאחרים,להיות קצת אחרת להשתנות בשביל להבין מה באמת הם החיים,מה באמת אנשים חושבים,אוהבים,רוצים או פשוט לאן הם משויכים.
ואני מגלה כל פעם בדרך אחרת שאני פשוט לא מרגישה שייכת לאף בן-אדם עם אישיות אחרת
ומכאן אני מתחילה להיות לא אני עצמי,אני מתחילה להיות צבועה לאחרים להיות מי שאני לא באמת
כי הדבר שמפריע לי זה שאני מרגישה לא שייכת לשומקום בעולם
בכל מקום יש בי צביעות לכל אדם כמעט גם לאנשים הקרובים ביותר אליי
ואין דרך אחרת להמשיך הלאה ולהרגיש שזה המקום שאני מיועדת אליו,זה המקום שיהיה לי טוב בו
וכולם נראים לדעתי כ"כ חסרי משמעות כי פשוט הם לא מה שאני מחפשת באנשים
איכשהוא אנשים גורמים לי להתרחק מהחיים האמיתיים,מהנאות הקטנות ביותר של החיים,מהחיוך האמיתי שצריך לחייך בשפתיים ולא חיוך מזויף שמרגיש לא שייך לעולם.

השאלה נשאלת שוב ושוב ושוב
ואין מי שבאמת יכול לענות עלייה חוץ ממני
למה אני לא מרגישה שייכת לאנשים שטוב לי איתם ,לאנשים שאני אוהבת
אבל במציאות אני צבועה כלפיהם,אני לא אמיתית,אני משחקת אותה לידם כאילו כלום לא קורה

ולאט לאט אני מבינה
האשמה תמיד תיפול עליי
ולמה?
כי אני זאת שלא בסדר
ואני צריכה להשתנות,להיות אחרת ופשוט להיות כמו כולם.
וזה מה שקשה לי,זה מה שפשוט לא הולך לי בעולם הזה,להיות כמו כולם.




-מזמן לא כתבתי אבל הייתי חייבת לרשום מה שיש לי על הלב-