לפני שתקראו תכנסו לשיר..
http://www.youtube.com/watch?v=06Z5iaZu96A&feature=related
מה עושים שהצלילים האלה מחזירים לי את כל הרגשות..שלא נעלמו אף פעם..
הם התמקמו באיזה פינה בלב שלי ומאז הם לא יוצאים..
הרגש הזה שאני לא יודעת אפילו מה הוא...חרוט כל כך חזק..
המבטים הנשיקות..החופש השקט שיש במקום הזה..
האלכוהול שנתן לרגע לצאת מהמציאות..לטעום משהו אחר..
אחרי כל זה אני צריכה לחזור למקום הרועש..לשיגרה.לחיים..
בלי שקט..בלי חופש..בילעדייך...
אומרים שלא פוגשים אנשים סתם בחיים..ואני יודעת שאתה וסתם לא הולכים ביחד..
אולי יום יבוא...וניפגש שוב...
כשאתה במרחק כזה ממני..4 שעות נסיעה..,אלפי קילומטרים..,מאות כבישים וערים מפרידים בנינו..נשאר לי רק הזיכרונות..התמונות
שאני שומעת תשיר הזה...בא לי פשוט לצעוק..
דוד...אני אוהבבבבבבת אותך...לנצח!!!!!!!!!!!!!
ואז אני כועסת על עצמיי..תעברי הלאה..תמשיכי...זה היה ונגמר..
אבל אין לא מצליחה כאילו יש סיפור מאחורי כל זה..הרבה הרבה לפני שהכרנו..
יש לי איזה חיבור למקום..אלייך ...
לא יודעת להסביר ...לא יודעת להגדיר..אבל אני רק יודעת שיש לי משהו בלב.
שאני נזכרת בך..בשירים..שאין דבר יותר כואב מזה..לשמוע שיר ואיתו כל התקופהה חוזרת
בשירים יש קסם שהזמן הצליח למחוק..אבל בשירים זה תמיד ישאר..
והקסם הזה עושה לי רע...ווטוב...
דוד..אני אוהבת אותך..אל תגיד שלא ידעת!
ובנתיים נשאר רק לברוח מהמציאות לחלום ואולי שם.....אולי שם לי ולך יהיה מקום..ביחד 😢




