קטע\פריקה

אני הרי יודעת שדמעות הן לא פתרון,
אז למה הן זולגות בקצב?
אני הרי יודעת שלבכות זה לא הדבר הכי נכון,
אז למה הדמעות זולגות לי על הלחי?
אני יודעת ששינאה הורסת,
אז למה אני בוערת משינאה?
אני הרי יודעת שאהבה כואבת,
אז למה אני מרגישה אותה?

אני מתפרקת,
נשברת,
מתרסקת.
אני לא מסוגלת להכיל את כל הרגשות האלה,
שצפים בי פתאום.
מלא רגשות לא קשורים אחד לשני,
אבל כל אחד מזכיר שהוא שם.
מכאיב טיפה,
אולי צובט.
אולי סתם נותן מכה להזכיר שהוא קיים.
הכל מבולבל כל כך,
כאילו מישהו לקח וטילטל אותי קצת יותר מידי.
ואז,
אז הוא הניח אותי הפוך,
שהכל יתבלגן עוד טיפה.
שאני לא אדע מה שייך לאן.

מישהו החליט לשים אותי על רכבת הרים משונה,
אולי סתם איזה גלגל מסתובב.
מישהו החליט להפוך לי את החיים,
ולא אכפת לו שלי כואב.
מעניין מיזה המישהו הזה,
מה,
ה' לא נתן לו לב??

---------------------

קטע מבולבל שמתאר אותי בדיוק.
אחד הגרועים שלי...
זה רק משקף עוד יותר את התקופה הזאת שאני עוברת.