אהבה שלי.

המילים שאמרת לי רק מהדהדות לי בתוך הראש. "כנראה שאת לא אוהבת כמו שאני אוהב.."
חברה אמרה לי פעם, שבכל קשר תמיד יש אחד שאוהב יותר.
אולי זה נכון, אבל זה לא אומר שהשני לא אוהב.
הוא פשוט אוהב בדרכו שלו.
ואם אתה לא יודע, או שוכח את זה מדי פעם, אז אני מזכירה לך- אני אוהבת אותך
ואני יודעת שלפעמים זה נראה כאילו אתה מתגעגע יותר, כאילו אתה אוהב יותר, או מתרגש לפני כל פגישה יותר ממני.. אבל אולי אני פשוט לא מראה את זה שכל פעם לפני פגישה איתך, הבטן שלי, יותר נכון הפרפרים שבבטן, לא מפסיקים להתעופף, הראש שלי כל היום עסוק במחשבות עלייך, אני רק חושבת מתי הפעם הבאה שאני אראה אותך, ואיך הלב שלי לא מפסיק לפעום מכל מבט שלך אליי.
לפעמים קשה להירדם בלילות בלי לשמוע שוב את קולך, קשה לעצור את הדמעות מרוב געגועים, קשה לחבק את הדובי שנתת לי ולדמיין שזה אתה, זה שאני מחבקת עכשיו. לראות זוגות בבית ספר כל היום סביבי זה עוד יותר קשה. אבל זה לא משנה לי כל עוד אני יודעת שאנחנו ביחד.
כי רק איתך הכל יפה יותר, ורק איתך הלב אומר להישאר. ואני נשארת.
לא כי אין לי דרך אחרת, אלא כי אני רוצה לעבור את הדרך הזאת ביחד איתך. כי אין עוד אחד שיכול להשלים אותי כמו שאתה יכול.
ויש ימים שאי אפשר יותר, אתה, דרך הטלפון, לא תמיד יכול לראות את הדמעות שצצות לי משום מקום על העיניים, רק כשאני שומעת את הקול הדואג שלך.
"אני לא יכול לישון עד שאת מגיעה הביתה.. אני לא יכול בלעדייך.. אני אוהב אותך.."
וכל משפט קטן שלך מרגש אותי שוב מבפנים, גורם לי לעוד דמעה של געגוע אלייך, שנאה למרחק הזה שמפריד בינינו, ולאהוב אותך יותר.. אם רק זה אפשרי.
ומה שהכי מרטיט אותי זה כשאתה אומר שאתה מרגיש שאתה לא לצידי.
אתה יכול להפסיק לחשוב ככה, כי מבחינתי, היית לצידי. אומנם לא פנים מול פנים, אך היית איתי בטלפון כמה שיכולת, היית איתי בלב.
אז תמחק את המחשבה הזאת, כי אתה היית איתי, עשית מה שאפשרי.
לילה לפני שאני רואה אותך. קשה להירדם, קשה לעצור את המחשבות, את הגעגועים, את הדמעות מדי פעם, ובמיוחד קשה לתת ללב להירגע קצת, כי הוא פועם כל כך מהר..
כל כך התגעגעתי.


-פרקתי- 🙄