אני נשברת,
איך אף אחד לא רואה?
אני מתפרקת,
איך אף אחד לא שם לב?
אני נשברת לאט לאט,
שום דבר כבר לא מחזק.
אני מתייאשת,
מיואשת כל כך.
בא לי למות,
אף אחד לא יבין עד כמה.
הכל פשוט מתמוטט,
שום דבר לא טוב,
הכל רע.
אני נופלת לבור עמוק לא תחתית,
שממנו ניראה כאילו אין דרך חזרה למעלה,
לאור.
בא לי לפעמים לצרוח,
שהכל יפסיק.
אני פשוט לא יכולה יותר,
כל העומס הזה מכל הבחינות..
נפשית..
הבית ספר,הלימודים,הציונים הלא משהו,בגרויות חורף,בגרויות רגילות,מגמת תקשורת שהכל מסתבך שם,כל דבר שמסתדר אחרי כמה דקות פשוט נהרס,איך אפשר להפיק ככה סרט ששווה 2 יחידות בגרות?
רגשית אני שבורה עוד יותר..
חבר שלא אוהב,ואני לא אוהבת אותו,רק מחכה שהוא יחזור ולגמור את הכל.
אהבות ישנות שצצות משום מקום,
זכרונות עולים,כאלה שעדיף לשכוח.
ואהבה ראשונה..אהבה שעדיין לא יצאה לי מהלב.
נכון שהוא לא אהב,ולא יאהב..ונכון שלא אכפת לו בכלל,הוא לגמרי שכח.
הלב שלי? לא מוותר.
וזה עוד יותר שובר.
אני לא מחזיקה מעמד,
אני קורסת מתחת לכל העומס הזה,
אני לא יכולה יותר.
נמאס לי לבכות,
אבל הדמעות לא מפסיקות לרדת.




