טרנסים ברקע האולם מלא מפה לפה נופר יצאה להיתאורר היא חצתה את הדשא וישבה על הספסל וחשבה...
הלואי שהיה לי אומץ להגיד לו...
להסביר לו הלואי שהיה לי יותר טאקט
פתאום נוב רץ לעברה וצעק לה: איזה מפגרת חחח מציאה לאופיר חברות
מה??? היא שאלה אבל נוב כבר לא שמע אותה נופר חזרה לאולם פתאום שחף קראה לה נופר הלכה עליה ושחף אמרה לה :תנחשי מה?
אין לי כוח לזה דברי אמרה נופר
אמרתי לאופיר הכול והוא אמר שהוא יחשוב על זה
פתאום הכול היסתחרר ונופר היתעלפה
היא פתחה את העינים כול הכיתה עמדה מסביבה ואופיר היה קרוב מכולם
היא ישבה במהירות
מה קרא? שאלה
היתעלפת ענו לה כולם במקהלה
היא לא האמינה שוב זה קורא לי היא חשבה כול פעם כול הזמן אני יוצאת דופן תמיד מיתבלטת היא לא יכלה ליסבול את זה יותר היא מילמלה משהוא על אויר צח ורצה החוצה אחרי רבע שעה היא ראתה צל הלואי שזה איזה רוצח או משהו אני רוצה כבר למות חשבה בליבה
האדם היתקרב אבל לא ראו את פניו למרות מה שביקשה בליבה היא פחדה
פחדה מהמוות אבל באותה המידה היא פחדה מהחיים
היא לא יכלה ליסבול את זה יותר את המחשבה שהוא ראה אתה בחלשותה
מתי שהיתה פגיעה מכול
אופיר היא חשבה
אופיר?
מולהעמד לא אחר מאשה אהובה האדם שהיה הכי חשוב לה בעולם אבל בו בזמן גם האדם שהפחיד אותה יותר מכולם
היא פחדה להגיד משהוא לא לעינין היא פחדה לדבר היא פחדה לינשום...




