מה נסגר ?!

אם מישהו פה זוכר פתחתי פה לא מזמן נושא עם תיאור של התקופה הגרועה שאני עובר.
בכל מקרה אני אפרט לכם-
התקופה הזו התחילה בערך כשלמדתי לפסיכומטרי (ספטמבר). אני כל כך רוצה להתקבל לעתודה, והשקעתי הרבה אנרגיה ומאמץ כדי להוציא ציון מעולה בפסיכומטרי. זה סחט אותי, ולא היה לי כוח לדברים אחרים... אל התוצאות נגיע אחר כך.
הבא בתור זה המסע לפולין (אוקטובר). אני אשכנזי שלם, חוץ מסבתא אחת- כולם ניצולי שואה (סבא אחד לא הספקתי להכיר נפטר כתוצאה מתאונת דרכים). אחד מהם ניצול אושוויץ. הייתי שם. זה גמר אותי... שנייה אחרי שנכנסתי בשער הגדול לא יכולתי לעצור את עצמי וכמעט התמוטטתי...
חזרתי לארץ והיה לי נורא קשה להתאושש ממה שעבר עליי שם. אני מדמיין כול פעם מחדש את סבא שלי שם...
הגענו לנובמבר. סבתא שלי (מצד אמא), חולה בסרטן כבר שלוש שנים, נופלת למשכב- ולא קמה יותר. היא הייתה אישיות אדירה- היו מאות בהלוויה. היא הייתה הדבק שחיבר את המשפחה שלי יחד. כל אחד מאיתנו היה נורא קשור אליה, ברמות מטורפות. כמה היא דאגה לי, כמה היא אהבה אותי. "הנשמה הטובה של המשפחה"- ככה היא קראה לי. עד היום יש לילות שאני לא מצליח להירדם, ואם אני מצליח אני חולם עליה.
מאז- המצב של המשפחה שלי הולך ומתדרדר. אמא שלי התפרקה לחלוטין. אבא שלי לא מצליח להחזיק אותנו ביחד, והמשפט האחרון שהיא אמרה לי הייתה "אתה הגבר עכשיו. תשמור עליהם". ואני מנסה... אבל לא מצליח.

היום אמא שלי עזבה את הבית. אני ישנתי בחדר כי תרמנו דם היום בבית סםר והייתי מותש... אין לי מושג איפה היא, היא לא הסכימה להגיד לאן היא הולכת.

אין לי ספק שזו תקופה שתשנה לי לגמרי את האופי ואת החיים שלי.

במקום ללמוד, להצטיין כמו שאני יודע ויכול, לעבוד... אני לא רוצה לקום בבוקר. להישאר במיטה ושהחיים המחורבנים האלה יחכו. הציונים שלי יורדים משמעותית, אחוזי ההיעדרויות שלי הם דו ספרתיים, ואני כבר נפגש עם היועצת של בית ספר.

מה אני אעשה ?!?!?! נמאס לי כל כך מהחיים האלה. אני לא מצליח להתרומם, להתעלות על עצמי. אני מתפרק...

אה והתוצאות של הפסיכומטרי הגיעו באמצע השבעה. לא טוב. לא טוב בכלל.