היינו אז בעולמות אחרים.
ניגודים, ניגודים זה בולשיט, כשלא תהיה לצידי אלך לגור בים.
יהיה לי שם יין,וחירות, יותר חירות.
וכשהים לא יהיה לצידי, אלך לגג שטוף במבול ואתכרבל בשמיכת גשם.
גשם השוטף את הרחובות, שוטף אותנו,את הניגודיות שבנו,אשר אינה משלימה אותך, ובטח לא אותי.
המקרר יהיה ריק, השטיח מלוכלך, אולי קצת פירורים של עוגה מהיום הולדת שהיה לך, אולי יהיו קצת מים מהברז במקרר, בתוך קנקן, כי כשהם קרים הם פחות מגעילים ופסיכולוגית אולי גם יותר בריאים.
אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבכיתי, ואני כמעט בטוחה שזה לא היה בגללך, אלא בגלל סטלה רעה.
או בפעם ההיא כשראיתי אותך מאונן על סרטי סקס, או כשעזבתי את הארץ.
אין בבית שלנו דפים, אני כותבת שירים על שולחנות בפארק, כשאוכל לחזור עוד כמה שנים אני בטוחה שלא יהיו שם. הגשם ימחוק אותנו, את הזכרונות שלנו, אותי ואותך, בינואר.
אנשים מלאים באהבה יקראו את זה, אבל לא יזכרו כי הם יהיו שיכורים מכדי להבחין בזה.
החופש שנתתי לך מתחיל להעיק לך, ואתה תשוב בחזרה, המבט בעיניך ישוב למלא אותי.
נשוב לרצות ולאהוב, נשוב לטעות.
הבוהנות שלי עדיין לא מגיעות לרצפה מהמיטה שלך.




