נשיקה מהסרטים.

"אני לא מבינה למה הוא לא התקשר עדיין,עבר כבר שבוע" שיתפתי את חברתי ,שירז, שישבה מולי בבית קפה שבקניון.
שתינו שוקו חם ,כמה שניות אחרי שנכנסנו הגשם התחיל להרטיב את כל הרחוב, הכביש, העצים, המכוניות וכמה אנשים שרצים למקום כלשהו כדי לא להפוך לשלולית מים בעצמם.
"אמרתי לך כבר שהוא בן אדם קשה" דיקלמה את השורה כמו מתוך סרט.
"הזהרת את השכל שלי אבל הלב לא היה מוגן" אמרתי כאילו ממשיכה את הסצנה מהסרט הקודם, חושבת על למה באמת לא בניתי חומת לבנים קשיחה כמו שהייתי אמורה לעשות.
"אל תדאגי ניני הוא לא שכח אותך" חייכה.
ניני, הכינוי שלי מאז שאני ושירז חברות, שזה כבר עוד מעט 7 שנים. מאז שראיתי אותה יושבת לבד בכיתה ז' שכולנו עוד היינו ילדים קטנים וביישנים.
סיימנו את השוקו והמשכנו לפטפט קצת על אה ודא ,על החיים, על ההורים, על הצבא, ריכלנו לטובה וקצת לרעה על מספר בנות שאנחנו מכירות ועל כמה בנים שלא מניחים לנו לנפשנו.
אח"כ נסענו לביתה של חברה אחרת לינוי, וקבענו לצאת יותר מאוחר עם דניאל לחגוג את השנה החדשה בחברת אלכוהול וטסטוסטרון (הורמון הזכרי).
שנכנסתי הביתה אחרי בילוי נעים נוכחתי לגלות שאחותי קפצה לביקור עם בעלה והתאומות. העברתי את זמני איתם,היה זמן איכות משפחתי למופת.
צלצול הפלאפון שלי העיר את אחת התאומות ופרצופה של אחותי נהפך כועס לשנייה.
"הלו" עניתי למספר לא ידוע.
"נופר" זיהיתי ישר את הקול והלב פעם בחוזקה.
"כן...היי" גימגמתי קלות
"מה נשמע? זה גיא זוכרת?" אמר את מה שכבר ידעתי. והצמרמורות התחילו.
"כן, היי הכל טוב מה איתך?" ניסיתי להישאר אדישה.
"מצוין. מה עושה היום?" התעניין והופתעתי.
"יוצאת למה?" שוב, מנסה לשחק אותה רגועה. לא מראה לרגע שאני עוד שנייה משתינה בתחתונים.
"אני חוגג שיחרור ב'דה לוקס' תבואי יהיה כיף" הציע והחיוך הגיע לשני קצוות אוזניי.
"יש מצב" עניתי ,משאירה לו מקום לסקרנות.
"יש מצב שכן?" התחכם ושמעתי ציחקוק קטן בקולו.
"מזל טוב גיוש" שיניתי נושא ואיחלתי לו איחולים לקראת שיחרורו מצה"ל.
"תודה תודה. מקווה לראות אותך. ביי מותק" אמר וסיים את השיחה שהעלתה את הדופק של הלב שלי למעלה למעלה למקום שאפילו הציפורים לא יודעים עליו.
התיישבתי על המיטה, סופרת את השניות, מסדרת נשימות ומרגישה כמו ילדה קטנה שמתרגשת מפגישתה הראשונה עם בחור.
'הוא התקשר, הציע לי לבוא עם חברות לדה לוקס!!' שלחתי הודעה לשירז.
'אמרתי לך,סבלנות משתלמת ,נלך 😊 ' החזירה לי ושמחתי לדעת שחברתי רוצה באושרי.
חיכיתי בקוצר רוח להיום, לא יודעת למה אבל הייתה לי הרגשה טובה בקשר לגיא, בחור מדהים שפגשתי שישי שעבר ב'יולאנה', שחקן כדורגל בן 21, נאה וחכם. בדיוק מי שאני צריכה.
קבענו כל החברות לחגוג את 2009 וגם את שיחרורו של הבחור שנכנס לחיי במועדון שהוא הזמין אותנו אליו. דניאל תביא אוטו ובכך תהיה לי הזדמנות לשתות.
כשהגיע הזמן להתחיל להתארגן לבשתי ג'ינס בהיר, חולצה מכופתרת שחורה עם מחשוף קל, נעלי עקב עדינות אדומות, הוספתי חגורה דקה אדומה, אספתי את שערי הגלי לקוקו גבוה, קצת צבע לפנים, לא יותר מדי, לקחתי את המעיל הארוך בצבע בז' והכי חשוב לקחתי איתי- חיוך. וקצת חשש- ספק לחץ וספק מתח.
ארבעתנו היינו ה-חברות, תמיד היינו ביחד ,אי אפשר להגיד שלא היו ריבים, וכמה מכוערים בינינו, אבל עברנו את זה ואנחנו אוהבות אחת את השנייה באמת.
נפגשנו עם כמה ידידים מהעיר שלנו ויצאנו למועדון.כל הדרך חיכיתי לרגע שעייני יתפסו אותו ,והלב יעשה לו ריקוד משלו, והפרפרים יצטרפו.
חיכיתי לקסם הזה ולניצוצות של הפגישה. אולי ציפיתי יותר מדי אבל כזאת אני, לא איכפת לי מהאכזבות ואם בכלל שיגיעו אחרי. לוקחת סיכונים.
החננו את האוטו בקרבת מקום, הבנים התחילו לשתות ואנחנו איתם. עברו כמה דקות והחלטנו להיכנס. ככל שאני מתקרבות הלב דופק במהירות של נמר. מרגישה כמו פרץ אנדרנלין גדול שזורם בתוך הגוף.
לפתע, זה קרה, קלטתי אותו. עומד בכניסה מבפנים כמו סלקטור ידוע, עם פרצוף של מליון דולר. בלעתי רוק והתווכחתי עם רגליי שימשיכו ללכת.
חברתי שגם קלטה אותו בלווין חייכה אלי, אחזה בידי והמשכנו לכיוונו. ניסיתי להימנע מלפגוש אותו בכניסה אז החלטנו להתגנב פנימה מבלי שיראה.
התמקמנו על הבר, פשטנו את הבגדים המחממים ונשארנו עם שכבה אחת של בד. האווירה הייתה מטורפת. כולם היו באטרף של השנה החדשה, והמוזיקה והשתייה שעפה באוויר הוסיפה לשמחה.
מבלי שאני אשים לב עייני חיפשו אותו בכל פינה במועדון הדי גדול. אך לשווא. לא מצאתי אותו והזמן עבר. האלכוהול זרם בדמי וכמה שהיו דווקא לטעמי ניסו את מזלם איתי אך ללא הצלחה. חיכיתי לגיא.
לא יודעת מה- משהו בו משך אותי, סיקרן אותי . הראש התחיל להסתחרר והגוף שלי צעק לי שהוא רוצה לרקוד. זזתי עם המוזיקה ולא שמתי לב לסביבה שלי.
פתאום, מישהו בא חיבק אותי מאחורה,עטף את מותניי עם אצבעות גדולות וחזקות, בדרך כלל הייתי מעיפה ישר את כל מי שנגע בי מעליי אבל עכשיו הרגיש לי אחרת, הרגשתי את החמימות של אותם ידיים והתחלתי לרעוד,
הייתה לי הרגשה מוזרה שזה מישהו שאני מכירה, הסתובבתי לאט, גם בגלל הסחרחורות וגם בגלל כל הדרמה. וזה היה הוא, גיא. עומד קרוב קרוב אלי, מריחה את הבושם שהשפריץ על עצמו לפני שיצא, וגם קצת ריח חזק של אלכוהול שכנראה שתה בכמויות,
הפנים שלו היו ממש צמודים לשלי, והחיוך שלו נגע בשלי. לא אמרנו מילה. הוא הסתכל לי עמוק בעיינים, והייתי בטוחה שאני בתוך סצנה רומנטית שאת יושבת בבית ורואה את זה לבד מתחת לפוך ודמעה מבצבצת לך מהעין מקנאה, הרגשתי כאילו הכל מסתובב מסביבנו, התחלתי לצחוק סתם בלי סיבה, והוא זרם איתי,
הצחוק שלו הנעים את אוזניי והם לחשו לי שהם רק רוצים לשמוע אותו כל הזמן בלי הפסקה, הרגשתי שאני מתאהבת בבחור שאין לי מושג עליו כלום.
הוא הרים את כף ידו והעביר אותה על פניי שהזיעו טיפה, קצת מהחום וקצת ממנו, התקרב לאט לאט, הטריף, העביר את לשונו הרכה על שפתיי בעדינות שמשגעת, עדיין לא מתמסר לחלוטין עם כל הפה, לא רציתי שהזמן יעבור, אך לא יכולתי יותר ,חלמתי בהקיץ ממנו, ורציתי אותו!
הוא לקח את ידי והכניס את אצבעותיו היפות דרך אצבעותיי והפכנו ליד אחת. ובאותה שנייה גם הצמיד את שפתייו לשפתיי במלאותם, ולשונו נגעה בכל ס"מ בפי והרוק שלו התערבב עם שלי, והטעם שלו טעם את שלי, ולא הפסקנו, באותה נשיקה הרגשתי לבד במסיבה ,איתו. הלב הרגיש שלם, החיוך היה אמיתי, והנשיקה המשיכה לנצח.