שגרתיות.

כשהיית הולך, הייתי שוכבת לבדי במיטה ורואה תוכניות של נשיונאל ג'יאוגרפיק על תעלומות בתורה.
חשבתי שזה יעזור לי ללמוד לבחינות שיש לי,אבל בעיקר הייתי מעסיקה את עצמי.
לא לחשוב עלייך, לא לחשוב על אחרים, לו יכולתי לא לחשוב כלל.
אבל החיים לא נותנים לי , הם עוצרים בעדי.
כשאני בשירותים קוראת ספר, אני חושבת.
כשאני באמבטיה והמים זורמים על כל גופי, נהנת מכל רגע, אני חושבת.
כשמגיעים המים הקרים, אני חושבת אולי תחמם אותי.

תמיד אמרתי לך שאני צריכה ריגוש, שאני צריכה משהו שיעזור לי להפיג את השעמום שבחיי.
אף פעם לא התייחסת לזה ברצינות, כנראה שהייתי צריכה לזרוק אותך הרבה לפני.

לא פעם חשבתי שהחיים שלי בנוים כמו המקלחות שלי, שבתוך זמן קצר אני מוצאת את עצמי לא מסופקת מהמים החמים שהיו קודם, התרגלתי אליהם, ואני מעלה את הטמפרטורה של המים.
אני לוקחת סיכונים,מנצלת הזדמנויות, אני אוהבת את החיים.
בגלל זה כל פעם אני צמאה לסיפורים חדשים שאוכל לספר לנכדיי.

אז הכרתי את גיל כשהיה עובד בתור מפעיל קרוסלה בקניון, לא בעיר שלי.
בקריון נראה לי, עברתי , הוא בקש את המספר שלי, ואני כמובן השבתי בחיוב והמשכתי בדרכי.
הפגישה הייתה בהופעת סטאנד אפ.
כשהוא חיכה לי במקומות שלנו אני פילסתי את דרכי מעבר קהל אפוף עשן סיגריות,דרך בריונים וטיפוסים אפלים שיושבים וצופים באדישות בבמה.
כשהתנשקנו בתשוקה מבין הכיסאות, כשצפינו בהופעה, כשהוא שלח את ידיו אל מתחת לחצאית שלי.
אני רק רציתי לחזור הביתה, אל החום, אל השקט, אל האחווה שאין בבית שלי.
את השעמום הנוגע והמאיים לחזור ברגע שאני פושטת בגדיי, כשאני מסירה איפור.
אני מרגישה אותו זורם בגופי, בדיוק כמו במקלחת.
מכה בי במהירות של צירים.
ואני רק שנכנסת אל מתחת לשמיכה, עם השלט מעבירה לנשיונאל ג'יאוגראפיק.