עצות לפעולה

שלום כולם,
אני חדש בפורום כמו שאתם יכולים לראות ואני בא כבר באשכול הראשון שלי לפרסם את התסבוכים של החיים שלי. פה אני אפרסם סיפור שכתבתי, סיפור שהוא 100 אחוז צמוד מציאות. אני, אחד התחביבים הסודיים שלי זה כתיבה למגירה (סיפורים קצרים בעיקר) ולכן החלטתי לפרסם את הסיפור פה. הסיפור מספר רצף של אירועים שקרו לי בשבועיים האחרונים. אם תוכלו לתת לי עצות לפעולה.





על מה אתה צריך לדבר איתה לעזעאל?? די, תעזוב נפרדתם היא כנראה לא רוצה אותך יותר, למה אתה מנסה לחזור ביחד??
זה המשפט שעלה לי בראש כאשר שמעתי שחן חוזרת לחבר שלה. ערב קודם לכן היא נפרדה ממנו, הפרידה הייתה קשה אך ממה שהבנתי ממנה היא עשתה את זה בלב שלם והוא בשיא חוצפתו מנסה להחזיר אותה אליו, לצערי הוא גם הצליח. אני כבר תכננתי ניתן לה חודש "חופש" מבנים ואז נזמין אותה לדייט, באונלינג לשבירת הקרח, סרט ובסוף הולכים מחובקים אליה הביתה ושם... טוב אתם בטח יודעים מה תכננתי לעשות בכניסה לבית שלה. הכל היה מתוקתק, הכסף שמרתי בצד דחיתי בילויים עם חברים כדי שנוכל כמו מלכים להסתובב אבל לא הוא היה חייב לבוא ועם המילים העדינות והרכות שלו לנפץ לי את האופוריה והאשליה כמו כלום.
טוב בואו נחזור טיפה אחורה.קוראים לי אלון ואני בן 16. במשך שנות חיי כנער יש לי מטרה אחת, למצוא את ה-אחת. אנשים מתפשרים על כאלה שהם מחבבים עד שימצאו את ה-אחת אבל אני לא מוכן להתפשר, מה לעשות זה אצלי באופי. עד שמצאתי אחת חכמה, נחמדה, אקטיבית (אני לא סובל בנות פרימדונות כאלה) אבל יותר מכל היא יפה. אם אני אראה לכם תמונה שלה אולי לא כולם יסכימו איתי אבל בעיני (וזה מה שחשוב, אני שם ז** על מה שאתם חושבים) היא לא יפה, היא יפיפיה, הנסיכה שלי!!
ביני לבין הנסיכה עומד בחור אשר היא אוהבת אותו ככל הנראה אהבת נפש, עד אותו בילוי ביום שישי. יצאתי אני ושני החברים הקרובים שלי ולשם שינוי במקום שלישיית הפייגלעך הזמנתי גם שתי בנות שיצטרפו לבילוי שלנו, חן ומיכל. אחד החברים שלי שם עין כבר זמן מה על מיכל אבל הוא ביישן אז הוא לא ניסה לעשות כלום. אני שעדיין לא היו לי רגשות בתחילת הערב לחן לא ידעתי למה אני מכניס את עצמי ותאמינו לי מאותו רגע הבנתי שהקטע הוא לא למצוא את ה-אחת אלא להשיג את ה-אחת. כנראה שכאן הגיע הזמן לספר לכם על המוטו שלי: "חיים מצרה לצרה", ברגע שתפתרו צרה אחת, אחרת תזכר לצוץ ולהכביד לכם על הראש. טוב אז כולנו ישבנו לראות את הסרט ששמו לא רלוונטי ולכן אין סיבה לציין אותו ואני התיישבתי ליד חן. האמת היא שאני לא יכול לספר הרבה על עלילת הסרט, כי באותו הזמן זה לא מה שהעסיק אותי, מה שרץ לי בראש זה האם לחבק אותה בסרט, להחזיק לה את היד, אבל מה החבר שלה יגיד על זה, אני לא הייתי רוצה שחברה שלי תבגוד בי מאחורי הגב. עד שכל המחשבות סיימו לרוץ לי בראש הגיע ההפסקה. החלטתי לעשות צעד ידידותי ולא מאיים לקראתה אני אזמין אותה לשתייה ופופקורן, מה זה כבר יכול לעשות, לא יודע מה אתכם אבל מאותו רגע נכנסתי למערבולת שעד היום לא יצאתי ממנה, מערבולת שאני מקווה שבסופה אני אשיג את מה שאני רוצה. נכנסנו בחזרה לאולם הקולנוע, היא יותר מחוייכת וידידותית כלפי ואני עדיין מוטרד. הפעם במקום רק לחשוב פשוט צללתי לתוך הקערת פופקורן וניסיתי לשכוח מהצרות שלי. הפופקורן טיפה עזר והצלחתי יחסית בסוף הסרט להגיע למצב בכאילו אני לא מטורף עליה עד מעל הראש אלא רק מחבב אותה. אחרי סוף הסרט התחלנו לצעוד לכיוון הבתים שלנו, כמובן בגלל שאני חושב שהנשים זכאיות להעדפה במסלול הבית הראשון שהגענו אליו היה של מיכל, הורדנו אותה נפרדנו לשלום אבל רגע!!!! מה זה... מה זאת היד הזאת, של מי היא שייכת? לאיזה גוף היא מחוברת, לא הצלחתי לחבר בין יד לאדם עד שלא ראיתי את כל הגוף והראש מתקרבים אלי ואני חייב להגיד שההרגשה שעברה לי בגוף באותו רגע הייתה קסומה, הרגשה שבדיעבד דרדרה אותי למצב העכשוי. לאלה שלא הבינו הלכנו מחובקים, כן, מחובקים!!! היא יש לה חבר שלא בא איתה לסרט ואני כמו בוגד מקצועי לא רק שמזמין אותה לפופקורן ושתייה אלא הולך איתה את רוב הדרך חזרה הביתה מחובק, מה אפשר להגיד, אני פשוט לא יודע.
מאותו רגע נכנסתי למצב כמו הבחורות המאוהבות האלה שמריחות בחשאי את הבגדים של אהוביהן אבל לא הייתי צריך למה הריח, התחושה, המגע היו כל כך אמיתיים שלא הייתי צריך דברים שיזכירו לי אותם. בבוקר ובצהריים למדתי כמה שיכולתי לתנ"ך (יש לי מבחן ביום שני) אבל לא יכולתי להשכיח את אתמול בלילה מהראש, חזרתי בראש על כל שנייה, מה עשיתי בסדר, איפה הייתי צריך לקחת יותר יוזמה עד שלבסוף החלטתי יאללה, בוא נדבר סתם ככה נראה לאן זה יתפתח. הייתה לנו שיחה של איזה שעה ואני חייב לציין ששנינו הסכמנו שההליכה חזרה הייתה החלק הכי טוב של היציאה, על הסרט כולם הסכימו שהוא היה כשלון מר.
יום שבת בערב, אני יודע שהנסיכה נמצאת אצל חבר שלה וכשהיא תחזור אנחנו צריכים לדבר, ככה קבענו... עוד שעה, שעתיים, שלוש, ארבע ואני לא מבין לאן היא נעלמה, אני מרגיש באוויר כמו אמא שיודעת שמשהו קרה לבן שלה ככה אני מרגיש שנסיכתי לא במיטבה. כשהיא חזרה הביתה הדיבור שלה לא היה אותו הדבר, היא הייתה הרבה יותר עצורה ומשהו הטריד אותה. אני בעצמי כבר הייתי עייף אז אמרתי לה שנדבר כבר מחר בבית ספר, העניין הוא שלא ידעתי מה היא הולכת להגיד לי, אולי הבשורה הטובה ביותר ששמעתי מאז אין לי מושג...
בטח כולכם רוצים לדעת מה היא אמרה לי. זה עדיין לא העניין, חכו בסבלנות נגיע גם לזה אני מבטיח, הרי זה השיא.
היא הגיע לבית ספר דומעת, משהו קרה, אבל אני לא אזום, אנחנו לא עד כדי כך קרובים, אם היא תרצה היא תשתף. ישבנו רק שנינו בכיתה דיברנו ואז פתאום בכל שברירי וחצי בוכה היא אמרה לי שאתמול היא נפרדה מחבר שלה. באותו רגע המוח שלי עבד בקצב שלא ידעתי שהוא מסוגל לזה, מחשבות עפו לי בראש כמו: רגע נפרדת יום אחרי שהיה לנו לילה מדהים יש מצב אני קשור לפרידה, מתי אני צריך ליזום את המהלך שלי, מה להגיד לה עכשיו, אני לא יכול לחשוף את הרגשות שלי זה יהיה חוסר טאקט מובהק. בסוף החלטתי שאני אנחם אותה ואנסה לתת לה עצות כמו ידיד ולא כמו אוהב. את החיוך שמרתי בלב והחוצה הראתי פנים בדכאון, האמת היא שהייתי יחסית בדכאון, כשתראו אותה ככה עצובה הליצנים ביותר מביניכם יכנסו לאבל, זה אני יכול להבטיח. אני רציתי לנחם אותה אבל שכחתי שאני בוק, ורק ליטפתי לה על השחם, על הפאקינג שחם אם הייתי יכול הייתי מקפיא את הזמן נותן לעצמי כאפה מצלצלת לפנים ואז ממשיך. פתאום באווירה קרה זו הגיעו כל החברים שלי, במקרה הזה התייחסתי אליהם כקרציות כי עד שלא אמרתי להם שיעזבו אותי ונדבר כבר בשיעור הם המשיכו ללכת אחרינו כמו חבורת גרופיות שרואות כוכב רוק שהן אוהבות. יצאנו שנינו לסיבוב עידוד בבית ספר, אתם תראו איך המושג סיבוב עידוד יקבל תפנית עוד מעט. היא סיפרה לי על הפרידה ואני עם אוזן אחת מקשיב והשנייה מנותקת מהעולם מנסה להקשיב ללב שלי, הלב שלי רצה לצעוק, לרקוד, להשתולל. הדופק כמובן עלה בו-בום.......בו-בום......בו-בום.....בו-בום....בו-בום...בו-בום..בו-בום.בו-בוםבו-בום בום!!!! הלב פשוט מתפוצץ, עוד רגע אני מתמוטט אבל אני שומר על ארשת פנים רצינית עם גוון של דכאון כדי שחס וחלילה הפנים שלי לא יסגירו את עצמי. אני מנסה לעודד אותה ואז מגיע הכאפה שהרחתי באוויר – חבר שלה רוצה להיפגש איתה לדבר על היחסים ביניהם ועכשיו נחזור לתחילת הסיפור: על מה אתה צריך לדבר איתה לעזעאל?? די, תעזוב נפרדתם היא כנראה לא רוצה אותך יותר, למה אתה מנסה לחזור ביחד??
חברים ומשפחה ניסו לשכנע אותי שהיא לא תחזור אבל אני פספסתי את הרכבת, היא תחזור, החיים יחזרו למצב הקודם שלהם ואני הפעם אהיה תחת חזקת הידיד הקרוב. החלטתי סבבה ידיד קרוב נשמע טוב, בוא נכיר אותה יותר נראה עם מי יש לנו כאן עסק אולי זו סתם אהבה עוורת שאין לה סיכוי אבל כמה שאני מגלה עליה יותר דברים אני רק מתעצבן יותר...
על מה אתה צריך לדבר איתה לעזעאל?? די, תעזוב נפרדתם היא כנראה לא רוצה אותך יותר, למה אתה מנסה לחזור ביחד??
על מה אתה צריך לדבר איתה לעזעאל?? די, תעזוב נפרדתם היא כנראה לא רוצה אותך יותר, למה אתה מנסה לחזור ביחד??
על מה אתה צריך לדבר איתה לעזעאל?? די, תעזוב נפרדתם היא כנראה לא רוצה אותך יותר, למה אתה מנסה לחזור ביחד??
הקטע הזה חוזר לי בראש עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם טוחן אותי מכל הכיוונים, גורם לי לחוסר תפקוד, אבל אני לא יכול להגיד מה אני מרגיש... מה זה יעזור, מה היא תעזוב את חבר שלה בשבילי, זה לא מה שאני רוצה לעשות, שהאשמה של הפרידה תהיה עלי, אני לא מעוניין בזה – ממש לא!!
על מה אתה צריך לדבר איתה לעזעאל?? די, תעזוב נפרדתם היא כנראה לא רוצה אותך יותר, למה אתה מנסה לחזור ביחד??
על מה אתה צריך לדבר איתה לעזעאל?? די, תעזוב נפרדתם היא כנראה לא רוצה אותך יותר, למה אתה מנסה לחזור ביחד??
על מה אתה צריך לדבר איתה לעזעאל?? די, תעזוב נפרדתם היא כנראה לא רוצה אותך יותר, למה אתה מנסה לחזור ביחד??
זה כבר הגיע למצב שאני מכניס אגרופים לשולחן מרוב תסכול, עוד מישהי שמוצאת חן בעיני לא תהיה איתי או אפילו לא יהיה לי צ'אנס להיות איתה בגלל שהגורל לא מחייך לי. הגעתי למצב שאני נדרתי נדר רשמי וכשר למהדרין שאני אצום ביום כיפור הקרוב (וזה הצום הראשון שלי) ולא אוכל באותה ארוחה מנה בשרית ומנה חלבית (מה שאני יחסית עושה) אם האל יואיל בטובו להשיג לי אותה, כי אני חושב שעכשיו רק נס יכול לעזור לי, שום דבר אחר... רק נס או שמא היא יודעת דברים שאני לא יודע... רק נס...

הערות לסיפור
אני בטח לא היחיד שדבר כזה קרה לו, אבל האם יש כזה דבר באמת ידיד קרוב, כי ברגע שרק נכנסתי לסטטוס הזה אני יותר מתקרב למעמד אוהב מאשר ידיד קרוב. בוא נגיד קוראי הנאמנים שאם תהיה התפתחות בפרשיית אהבים זו, אתם הראשונים שתדעו מזה, לטוב – ולרע. לסיפור יש עוד הרבה צדדים אך בכדי להישאר אנונימי כמה שאפשר אני לא מספר אותם, בוא נגיד שעד כמה שזה נשמע מתוסבך זה הרבה יותר מתוסבך במציאות. לאלה שלא הבינו הנסיכה שלי חזרה לחבר שלה.



הסיפור ארוך, אני יודע אבל תודה בכל מקרה למי שקרא ואם תוכלו להגיב ולתת לי שיטות. בוא אני אסבך את העניין בשבילכם אפילו עוד יותר - אתמול ישבנו על ספסל ליד הבית שלה ודיברנו והיא התחילה ליזום מגע, ליטופים, חיבוקים, החזקת ידיים... ואני לא יודע זה מטמטם אותי לגמרי...