ללא שם

פעם כשחשבתי שאנחנו ביחד, זאת אומרת, שותים יחד, מעשנים יחד, מדברים קצת, מזדיינים הרבה.
קלטתי ברגע שאני לא רוצה את זה יותר, אתה אוהב אותי, אני לא יודעת אם אני אותך.
זה לא מתאים לי, בלי שום סיבה מוצדקת אני רוצה להפסיק את זה.
אני רוצה פשוט לצאת לדרכי, החלטתי שאני אתן לזמן להוביל אותי לאן שאגיע בשלב הסופי.
על זה עוד לא הייתי סגורה, אבל בנוגע אלייך בהחלט כן.

כשהייתי צעירה יותר, חשבתי שמתפקידן של בנות זה לא להגיד לא, הן אמורות להסכים להכל, לזרום עם הכל,להסתגל להכל.
מידי פעם להתעצבן ולהגיד שהיא עוזבת, אך מעולם לא לעזוב באמת.
וכמה שלא יגידו שזו דעה שובניסטית לכל אישה בעולם הייתה לפחות דעה שובניסטית אחת, ואם לא, אז היא משקרת, אולי לעצמה או אולי לסקר שלא נערך.

כי בתור אישה שיקרתי לעצמי לא פעם, ידעתי להאמין ולבנות מעל השקרים בניינים, לנטוע עצים, להקים גני שעשועים, ולהמשיך לחיות ככה, ולא בטוח באושר.

בתקופה שהייתי צעירה יותר, יצאתי עם יוני, זקן אחד, הוא לא אהב אותי, ואני לא אותו.
הייתי הולכת אליו מידי פעם, שואלת לשלומה של אמא שלו הזקנה עוד יותר, מחייכת לכל עבר.
ויוצאת בוכה, לא בדמעות, במבטים.
הייתי הולכת לשכב על הדשא שליד גן השעשועים שהקמתי בעקבות השקרים שלי.
עולה לישון במיטה שנמצאת באחד הבניינים שבניתי אני בעצמי.