אני לא יכולה להירדם. אני לא יכולה לישון על הכרית הזאת יותר.
זה לא בגלל שהיא לא נוחה, זה בגלל כל הדמעות שהרטיבו אותה.
ולא, אלה לא דמעות של כאב או סבל, אני יכולה להבטיח
אלה דמעות של געגועים. אלייך. רק אלייך.
עוד דמעה ועוד אחת יורדת מתוך עיני החומות, זולגות על לחיי,
משאירות שובל ארוך עד אינסוף של מים מלוחים,
חלק מהן מסתיימות בתוך הפה, חלק נופלות על הרצפה, וחלק נשארות על הכרית.
ידעתי מההתחלה שזה לא יהיה פשוט, אבל משהו ממך גרם לי לתת את הצ'אנס הזה.
אבל הגעגועים חזקים מדי, אני מתחילה להישבר,
ואני פוחדת שאני מתחילה לוותר.
אבל אני לא רוצה לוותר, ממש לא. אני נשברת.
זה גדול עליי.
גדול יותר מדי.




