אובססיה

אני רואה אותי ואותך מול זוגות אחרים , גבר ואישה , גבר וגבר , אישה ואישה .אני רואה ותוהה מה הורס אצלם את הקשר , את האהבה .
אני מגלה שמה שהורס להם בעצם מחזק אצלנו את הקשר . או שמה רק אצלי זה נראה כך?
כולם אומרים לי שהם לא מבינים איך למרות ההתנהגות הזאת שלי אלייך ,הקשר עדיין ממשיך .
ואיך זה שאת עדיין איתי וסובלת אותי .ואני רק אומרת להם שזה כי את אוהבת אותי .
בשבילי זה מובן מאליו , אין צורך לספק תשובות לאחרים , גם לא לעצמי. אני לא עוצרת לרגע וחושבת על מה שאומרים , אולי הם צודקים ?
למה בעצם אני כזאת איתך , מה גורם לי להתנהג אלייך ככה ?הרי אני כל כך אוהבת אותך .ואולי זוהי בעצם הסיבה ?
את אוהבת אותי יותר מדי .. לא , אני אוהבת אותך יותר ממך , יותר מדי!
אני משתגעת , האסימון רק עכשיו נפל , הוא עדיין נופל .אני מתחילה להבין שמשהו לא בסדר , משהו - אצלי - לא בסדר .
אני האשמה , ואת הקורבן .את , האהובה שלי , הקורבן שלי .אני חושבת ומבינה שכל זה נובע מאהבתי אלייך , מהפחד שלי , שתלכי ...
לא הבנתי קודם , שהיית יכולה ללכת לי דווקא בגלל זה , בגללי .עכשיו אני מבינה , אני מנסה לתקן , לשפר את המצב .
לא להציק יותר מדי , לקנא פחות . או לפחות לא להראות . זה קשה לי .. מקווה שלא מאוחר מדי .
אוטוטו ימלאו לנו שניים עשר חודשים של אהבה . של קשר שהוחזק על ידי האהבה העצומה שקיימת בנינו ,
שחיזקה אותנו ועזרה לנו לעבור כל מכשול ובעיה .כל ריב או ויכוח . אני לא ידעתי , הייתי עיוורת , לא שמתי לב שהאהבה שלי פוגעת בך , בנו .
לא ראיתי שהגזמתי בתגובות שלי אלייך , בבקשות שלי .כלאתי אותך בכלא אהבתי . רציתי שתהיי רק שלי ,
שלא יהיה לך שום קשר כזה או אחר מלבד הקשר שלנו ,שתאהבי רק אותי , שידייך,מילותייך,עינייך, יופנו רק אליי ובשבילי .
לא ראיתי מעבר , שחכתי , או בעצם לא ידעתי , שיש לך משפחה , שיש לך חברים , שהיו כאן לפניי ..
שצריכים אותך ואת אותם . לא נתתי לך להתקרב לאף אדם אחר , מלבדי .פחדתי שתתרחקי , רציתי להחזיק אותך קרוב אליי .
לא שמתי לב שאני אוסרת אותך . מתעללת בך . פוגעת בך .
עכשיו , כשכבר הפסקת להתלונן , כשהאחרים הפסיקו לנסות לפקוח לי את העיניים ,
אני מחברת בעצמי , לאט לאט את הפאזל .אני רואה את מה שלא רציתי לראות קודם .
אני רואה שהכאבתי ליקירה שלי , לאהבה הגדולה שלי , לעצמי .
והכל , בגלל קנאה סתמית , שנאת חינם לאנשים חפים מפשע שאהבת , שהתרחקת מהם בגללי , בשבילי . בגלל הפחד שתעזבי אותי .
פוחדת שאשאר ריקה בלעדייך - בלי כל מה שייש לי .
אני לא רוצה לפגוע בך עוד, לא רוצה להרחיק אותך מהחברים שלך,מהאהובים שלך .
אני כזאת טיפשה.את כל הזמן אומרת לי,מנסה להסביר לי כל פעם מחדש, שאת אוהבת אותי ושרק אני בלב שלך וכל הקשרים האחרים הם שונים ולא מתקרבים לקשר שלנו.
כל פעם מחדש,את מבקשת ממני לסמוך עלייך,מבקשת שאשחרר אותך טיפה . אני רוצה אבל אני לא מסוגלת .
אני יודעת שזה ככה ובכל זאת מסרבת לתת לך טיפת חופש. כולאת אותך בבית,אין יציאות,אין פגישות עם חברות,ועד שיש , חקירה משטרתית,איפה,מתי,עד מתי,עם מי .
ובזמן הזה שאת איתן אני לא מפסיקה להציק בטלפונים והודעות , מייסרת אותך בלי לשים לב , גורמת לך לעשות להם פרצופים שילכו הביתה,גורמת לך רק לרצות להכנס למיטה,
לבכות,להתייסר,ללכת לישון,עם דמעות של כאב בעיניים . ולך נמאס לבקש ממני רשות מדי פעם לצאת לבית של חברה שגרה ליד , ללכת לטיול בקניון עם החברות, להיות במסיבת יום הולדת של חברה.
את פשוט רואה את הסרטים כמו תמיד - כמו שהם , ומוותרת מראש . לא שואלת אותי אפילו ופשוט נשארת בבית בלי לעשות כלום .
קשה לי , קשה לי עם זה . עד שאני כבר "מסכימה" לך לצאת אני מוצאת את עצמי נלחמת בעצמי , לא להתקשר , לא עכשיו .. דיי להציק !
המחשבה הזו שאת עם אחרים ולא איתי מחפרנת אותי . אני כל כך כאילו שונאת את כל מי שאוהב אותך , מקנאה בהם שהם איתך כרגע .
לא רוצה להיות עוד כזאת . רוצה להשתנות , בשבילך , בשבילי , בשבילנו . אני שונאת את עצמי כשאני פוגעת בך ועוד יותר שונאת את העובדה שרק אחרי שאני פוגעת אני מבינה שזה לא היה בסדר,
ובכל זאת שוב ושוב ושוב חוזרת על זה . אותו הסרט ... כל פעם מחדש . כל יציאה , כל פגישה היא מסע שיכנועים מטורף שבסופו לרוב אני מנצחת ואת נכנעת .
לא רוצה יותר לגרום לך סבל , לא מוכנה להכאיב לך עוד . כואב לי שכואב לך , עוד יותר כואב לי שאני זאת שמכאיבה לך !
לחשוב שאת צריכה לבקש אישור ממני , כאילו הייתי איזו מורה קשוחה ורעה מבית ספר , לחשוב שאת - אהובתי , צריכה לבקש ממני שאשחרר אותך שאתן לך לנשום שאתן לך טיפת חופש.
לשמוע ממך מילים כואבות שהורסות אותי , לשמוע ממך שאני חונקת אותך . . והכל בגלל המחלה הזאת .מפחדת שיהרס,שיגמר.בגללי,בגלל זה ..
המחלה הזאת , היא חזקה ממני , היא הורסת אותי , הורסת אותנו , לאט לאט ... אין לה תרופה והיא מנצחת אותי בכל קרב .
הלוואי והייתי יכולה פשוט לזרוק אותה , להיפתר ממנה ... אובססיה .