- אהבה ללא גבול -

פרק 1




הטיפות השקופות זלגו על החלון.
הוא הביט בהן מבעד לדמעותיו השקופות שזלגו מעיניו, מבטו מתבלבל בין הדמעות לטיפות.
הכאב היה נורא.
למרות הזמן שעבר, מחשבותיו לא יכלו להרפות, חשבו עליה כל הזמן, מטרידות את מנוחתו.
בחדר השני הוא שמע את הילדים המשחקים, דבר אשר הגביר את זרם הדמעות אותן ניסה להחניק.
הגשם כאילו הרגיש בדבר והקיש על החלון ביתר חוזקה, כאילו מעצים את הדמעות הנשפכות ללא הפוגה, יוצר נהרות של עצב ברחובות.
מהחדר השני נשמעה קריאה קטנה, "אבא".
הוא זינק ממקומו בדריכות, מנגב את הדמעות במהירות, מנסה להסוותן ככל יכולתו, יודע שאת עיניו האדומות שום דבר לא יסתיר.
הוא הלך אל עבר הדלת ופתח אותה, עוצר לרגע, מביט בילדים הקטנים על השטיח.
אמיר בן החמש הביט בו בעיניו הקטנות במבט ערני וחד, קולט כל הבעה בפניו של אביו הכואב.
לעומתו זיו הקטן בן השנתיים, הביט בו לרגע ולאחר מכן המשיך לשחק עם אחד הצעצועים על הרצפה.
האב הביט בהם באהבה וירד אל הרצפה לצידם, מאמצם אל ליבו, מרגיש את הדמעות מתכוננות לפרוץ שוב החוצה.



- -



"היי", אמרה ירדן לבחור החדש במחלקה.
"היי", ענה זוהר, מחייך אל הבחורה שקיבלה אותו.
"אני ירדן", הציגה את עצמה, "אני העוזרת של שרון, המנהלת", הוסיפה.
"אני זוהר", הציג את עצמו, "אני אמור לתחזק פה את המערכת".
"כן, אני יודעת, שרון אמרה לי"
"את יודעת אל מי אני צריך לגשת?", שאל בחוסר ביטחון קל.
"כן, בטח, אליי", חייכה, "אני אראה לך את המקום שלך ולאחר מכן אעשה לך סיבוב בבניין", אמרה.
זוהר חייך אליה, מרוצה שהבחורה הנחמדה הזאת היא זאת שקיבלה אותו עכשיו, הוא עדיין זכר את הבחור שעשה לו את הראיון, הוא היה ממש קשוח אליו.
"אז ככה, פה אתה יושב", הצביעה על שולחן נחמד בפינה ליד חלון גדול, "ופה זאת המעבדה שלך", הראתה לו חדר נוסף בפינה.
המעבדה נראתה נחמדה ומסודרת, בדיוק כמו שהוא אהב לעבוד.
לאחר שסיימו את הסיבוב בבניין וההיכרות עם שאר האנשים, אמרה ירדן, "זהו בינתיים, תתארגן ויותר מאוחר תהיה לך שיחה עם שרון, המנהלת, היא תסביר לך בדיוק מה נדרש ממך. אם אתה צריך משהו, אני יושבת בדיוק שם ממול", הוסיפה עם חיוך.
"תודה על הכול", אמר זוהר.
"בשמחה", ענתה לו.



- -



השבועות עברו והקשר בין ירדן לזוהר התחזק, שניהם היו בין הרווקים היחידים בחברה הקטנה וחסרי בני זוג קבועים.
מדי פעם הם היו יוצאים לפגישות עיוורות עם אנשים שהכירו באינטרנט או באמצעים אחרים, אך לא הייתה נוצרת כימיה מספיק חזקה כדי לפתח קשר חזק יותר.
הם היו יוצאים לארוחות הצהריים יחד ומספרים את החוויות שלהם אחד לשני תוך כדי צחוקים על הפגישות הנכשלות.
"אז אתה לא מאמין", סיפרה ירדן, "כל הערב בקושי דיברנו, ואז שאנחנו הולכים להיפרד אחרי הכוס קפה והעוגה שהזמנו, הבחור בלי בושה שואל אותי `אז אצלי או אצלך?`"
"מה, הוא באמת חשב שתבואי איתו לדירה?", התפלא זוהר, לא מאמין איך לאנשים יש כל כך הרבה אומץ.
"כן, כאילו אני בעצם רק חיכיתי שהוא יזמין אותי לסקס איתו", צחקה ירדן.
"ומה ענית לו?", שאל זוהר.
"אמרתי לו ככה...
`אני אצלי ואתה אצלך, להתראות`, אחר כך פשוט הסתובבתי והלכתי, לא חיכיתי אפילו שיענה לי אחרי הפליאה שעברה לו בעיניים", צחקה אליו ירדן, בוחנת את תגובותיו של זוהר לסיפורה.
"אני הייתי מחפש איפה לקבור את עצמי", אמר זוהר, מביט בפניה הצוחקות של ירדן, בעיניה היפות הבוחנות אותו ומתפלל בליבו שפעם יהיה לו את האומץ להזמין אותה לצאת איתו, אבל הפחד שיאבד את ידידותה עצר אותו מלבקש.
"אני רוצה לשאול אותך משהו", אמרה ירדן.
"מה?", נבהל זוהר מהרצינות הפתאומית בפניה.
"אם הייתי מציעה לך לצאת איתי, היית מסכים?"
"את שואלת אם אני מסכים לצאת איתך?, או שאת שואלת אם היית שואלת את זה?"
"תפסיק, תענה לי ברצינות", נזפה בו.
"אם את שואלת ברצינות, אז אני אענה לך ברצינות, אין דבר שהייתי רוצה יותר", ענה ונבהל מהתשובה של עצמו שפרצה ככה מפיו.
ירדן הביטה בו בפליאה, לא מאמינה שאמר זאת, במיוחד לאור העובדה שהכירה אותו מספיק כדי לדעת שקשה לו באופן כללי לבטא את עצמו אל מול בחורות, הוא סיפר לה זאת לא פעם ולא פעמיים בסיפורי היציאות שלו.
"אני מבין שלא זאת התשובה שחיכית לה", אמר בבהלה, מתחרט על שנתן דרור ללשונו להוציא את הרגשתו האמיתית, הוא הבין עכשיו שירדן בעצם רק רצתה לדעת מה הרגשתו כלפיה, אבל לא התכוונה לכך ברצינות.
"לא, אתה לא מבין", אמרה לו מיד, "פשוט לא האמנתי שתגיד לי איך אתה מרגיש בכזאת חופשיות, אתה יודע, בגלל כל מה שסיפרת לי. בטח שהתכוונתי ברצינות, אני מאוד רוצה לנסות ולצאת איתך, סך הכול אנחנו מסתדרים מצוין ביחד".
חיוך של שמחה עלה על שפתיו של זוהר, `כנראה יש אלוהים שם למעלה שדואג לי`, חשב.
"היי, מה אתה כזה מבסוט עכשיו, אני רוצה לדעת ומיד!", צחקה אליו.
"תשמעי, לא כל יום מתגשמים חלומות", ענה לה, מרגיש פתאום בעננים, כאילו שום דבר כבר לא יוכל להרוס את הפגישה המיועדת.
עכשיו היה זה תורה של ירדן להסמיק, "אתה עושה את זה בכוונה עכשיו", נזפה בו בקלילות, אך ליבה התמלא בחמימות.
"אז מתי יוצאים?", שאל.
"היום בערב מתאים לך?", שאלה.
"בהחלט מתאים, גם ככה אין לי מה לעשות לבד בבית", אמר.
"אז קבענו!", קבעה ורכנה לנשק לו על לחיו.
זוהר האדים כולו וירדן ראתה זאת.
"ככה זה יהיה עכשיו כל נשיקה?", שאלה.
"ככה מה?", שאל, לא מבין.
"ככה תהיה אדום", אמרה לו, מצביעה על פניו.
זוהר לקח את מתקן המפיות מנירוסטה שהיה על השולחן וניסה לראות את בבועתו בה, אך ללא הצלחה יתרה.
ירדן פרצה בצחוק משוחרר, גורמת לאנשים סביבה להביט בהם.


להמשיך ?! ... *