בנים ? זה לא הכל [ ! ]

חשבתי לעצמי..והגעתי למסקנה, אומנם מצערת אך ברורה- רוב הנערות המתבגרות עצובות/מדוכאות/שבורות/רוצות להתאבד בגלל איזה ילד-כלב-חרא שלא מחזיר לה אהבה.
אני שואלת את עצמי..
למה?

נכון, אהבה כואבת.
כואב לגלות שהילד שאת אוהבת לא מחזיר לך אהבה, שהוא אולי מאוהב באחרת - שהיא אולי..החברה הכי טובה שלך!
מה יותר כואב מזה? כנראה שכלום.
אבל..להגיע למסקנה שזה סוף העולם? להגיע למחשבות של "החיים לא שווים יותר, הגיע הזמן לסיים אותם", ק'חח.
לדעתי ממש לא!
יש עוד כל-כך הרבה דברים בחיים ששווה להמשיך לחיות למענם.
החברות שלך שגורמות לך לחייך כל פעם מחדש.
האחים/אחיות שלך, שנכון לפעמים מעצבנים אבל הם תמיד יהיו איתך, לצידך.
הדברים שאת אוהבת לעשות- לראות טלוויזיה, לשחק במחשב, לצייר, לשיר, לרקוד, לשחק, לחלום, או וואט אבר.
כל הדברים הקטנים האלה גורמים לאושר כ"כ גדול, שכנראה אתן לא כ"כ שמות לב לזה (במיוחד ברגעים הקשים שלכן).
המשפחה שלך, שכ"כ אוהבת אותך למרות שלפעמים היא "הורסת לך את החיים" בגלל איזה בילוי נורא נורא חשוב שלא הרשו לך לצאת אליו, או לאיזה דייט סופר חשוב שהיה מסדר לך את חיי אהבה.
המשפחה שלך אוהבת אותך- בדרך שלה (בדרך שאולי, כולנו היינו שמחות אם הם היו משנים אותה), והעובדה שאת קיימת היא כמעט הכול בשבילם.

האם אי פעם חשבתן לעצמכן, כמה אנשים היו רוצים להיות במקומכן?
להיות כמוכן: בריאות, בעלות משפחה, בעלות בית, בעלות כסף (גם אם אתן לא היורשות של גאידמק), אוכלות 4 ארוחות ביום ולא אחת וכ'ו.
אז אני אגיד לכן..
חולי סרטן,
הומלסים,
אנשים במצב כלכלי מאוד קשה,
יתומים,
האם חשבתן אי פעם כמה הם סובלים?
חולי הסרטן (ומחלות אחרות- לא עלינו בע"ה) מפחדים כל יום יותר ויותר מהמוות, הפחד מהמוות לפעמים גובר על האמונה שהם ינצלו וימשיכו בחייהם כאילו שום דבר לא קרה.
הומלסים, שאין להם בית לגור בו, מיטה חמה לישון בו, אישה לאהוב, ילדים לחבק, אוכל טעים..
יתומים, שלא יודעים מהי אהבת הורים, דאגת הורים.

הסבל שלהם, הרבה יותר גדול.
בשמחה הם היו מוכנים להתחלף אתכם בחייהם הקשים.
החיים ה"קשים" שלכן, לא רואים את החיים הקשים שלהם באמת.
ותחשבו רגע על הזקנים, האם פעם באמת הבטתם בהם? אבל באמת?
הצורה שהם מסתכלים עלינו..
הם כ"כ רוצים לחזור להיות ילדים כמונו, צעירים, שכל החיים עוד לפניהם.
יצא לכן פעם לעזור להם? לסחוב איזה משהו, לעזור להם לעבור את הכביש?
הדבר הקטן הזה שאנחנו עושות למענם, הוא דבר כ"כ גדול בשבילם.
הם מודים לנו כאילו הצלנו להם את החיים, כאילו..זה מעשה גבורה.
אחרי דבר כזה, הלב שלי מחייך באמת- אני יודעת, שעזרתי.

אז לפני שאתן מתחילות לחשוב שאם ילד-בן כלב אחד לא מחזיר לכן אהבה, החיים לא שווים-
תחשבו על אותם אנשים נזקקים שהזכרתי למעלה.
תמיד בא אוטובוס חדש, אולי הוא יאחר, ואולי הוא יגיע הרבה יותר מהר ממה שחשבתן.
אז תחייכו לחיים- גם ברגעים קשים. הם כבר ידאגו לחייך חזרה. 
אם קצת קשה- זה לא אומר שנשברים.
*הכתבה נכתבה בלשון נקבה, אך המטרה/פואנטה של הכתבה מופנת גם לבנים.





גל אלון ? אוווווהבת אותך כל - כל יפה שלי 3>