אני הולכת בדרך לא ידועה. חשוכה.
השביל ארוך ,מסובך, ומורכב מדי בשבילי. לא בטוחה שאצליח.
אני צועדת לאט ולבד. מפוחדת כמו ילדה קטנה.
ובכל פסיעה שלי הגוף מצטמרר. מתקשה.
צורב לי בנשמה אך אני ממשיכה. נשרפת.
עייפה ומותשת,מיואשת. מזמזמת שיר ישן ומוכר.
לפתע נעצרת. בוהה באפלה. מתכחשת.
חשה כאב עצום ,העיינים דומעות מפל, הלב נקרע, ונשבר לרסיסים.
משאירה עקבות של דם, לא מסתכלת אחורה לשנייה.
צועקת. נושמת.
אבודה.
😢
ואו..מדהים!!
כאילו שכתבת את זה עליי 😢
באמת מדהים .. !
כתיבה מדהימה .
אני בטוחה שיהיה טוב
תודה.
^ תמיד .
אסור להרים ידיים !
ווואו ממדהים !
מקווה שהיה טווב : ]
