המקום הזה שאני קוראת לו חיים..=/

הנה שוב התחושה המעיקה הזאת .. התחושה שהדמעות שוב מסרבות לרדת..כמה זמן זה לא קרה , בדרך כלל הן יורדות בקלות , בדרך כלל הן מציפות אותי..
אני שונאת להגיע למצב הזה שאני תקועה ולא ממש יודעת מה לעשות ובאיזה מצב להיות , אני מנסה להיות אופטימית ולהגיד לעצמי שזאת רק תקופה רעה , ושזה עוד יעבור ..
אבל מה לעשות , אין סימנים שזה יחלוף , אין סימנים שזאת תקופה רעה או סתם משבר ארוך , זאת הולכת להיות תקופה ארוכה נכון אלוהים?
בשיחה שלי איתך כל לילה לפני שאני הולכת לישון אני רק מבקשת ממך , תקל עליי אין לי כוחות יותר,כמה שאני מנסה שיהיו זה פשוט לא קורה..
נושמת בכבדות ועוד דמעה זולגת אני מנגבת מהר , הכרית כבר מוצפת דמעות רק חסר שמישהו יכנס ויראה אותי ככה בוכה ברמות כאלה,
הוא בטח יחשוב שאני מטומטמת נכון?אבל מה לעשות.. כשתחוו תקופה כזאת מגעילה גם אתם תבכו.
הכל נראה לי כ"כ אפור בזמן האחרון , פשוט חודשיים מגעילים!
אם הייתי יכולה להתחלף עם חיים של בן אדם אחר הייתי עושה את זה מזמן , גם אם זה אומר להיות קבצן עם רגל מעץ ועין מזכוכית..
כי זה לא משנה איך אתה נראה זה ממש לא משנה , העיקר הבריאות והעיקר שטוב לך..
ולי אין כלום , לא טוב לי , אני לא בריאה במיוחד .. אולי בגוף כן , אבל הנפש ... כ"כ שבורה והלב ? הוא כ"כ חולה ;\\
אבל מה הכי כואב,שכל מה שלא תעשה בשביל אנשים הם יחזירו לך יריקה לפרצוף בלי להסתובב בכלל,ישאירו אותך מדמם בשדה הקרב,ללא רוח חיים..
חסרי אכפתיות כולם בעולם הזה,העיקר כשהם צריכים משהו יודעים טוב מאוד לבקש..
אני נזכרת בכמה שמנצלים אותי,בכל פעם וכל פעם אני תמימה ומשתכנעת ואחרי זה מבהירה לעצמי בדרך הכי ברורה שיש שפעם הבאה זה לא יקרה,שזאת הייתה טעות
אבל זה שוב קורה , אני כנראה מכורה ללהיות פראיירית,אני ילך לרופא אולי יש מחלה כזאת?
אחר כך כשאני צריכה טובה הכי קטנה , ומסרבים לי אני רק מבינה כמה אנשים יכולים להיות מגעילים אפילו יותר ממה שחשבתי
אני בהתחלה מופתעת מההתנהגות שלהם,מהתגובה שלהם,מהתודה שלהם על כל מה שאני עושה בשבילם ולמענם .. ובשביל לראות חיוך הכי קטן מהם שעושה אותי מאושרת ..
אבל א=י=ן , כמה שאני לא יהיה יפה,כמה שאני לא יהיה מצליחה.. אני כלום,אני ריקה.. אני סוג של סמרטוט שרק דורכים עליו,סמרטוט שסיימו את השימוש בו והשליכו לפח ללא כל רגש
מצטערת על הדימוי אבל ככה אני מרגישה,אני די מצטערת לתאר את עצמי ככה בצורה כזאת,זה לא שאין לי ביטחון עצמי תמיד,זה ככה רק עכשיו..
הכל אבד לי,איבדתי את הכיוון לפני זמן מה,ועכשיו אני פשוט בכיוון ההפוך,כולם אומרים שאני עושה הפוך,אבל זה לא אני.. זה הכיוון ...=/
אז מה עושים כשאת בוכה עד שכבר שורפות העיניים והריסים נושרות?ממשיכים לבכות?או שקוברים את הראש מתחת לכרית עד שנרדמים?
אני לא מבינה בזה,אף פעם לא הייתי במצב מגעיל כזה..בתקופה כזאת מ=ג=ע=י=ל=ה אני גם לא חשבתי שאני אהיה.
לפעמים יוצא לי לחשוב מה היה קורה אם היה יוצא שלא היו בעיות לאף אחד שהכל היה מושלם לכולם שכל אחד היה מקבל מה שהוא רוצה,שבני אדם היו חיים לנצח וחסינים לכל דבר
אבל אז הגעתי למסקנה שזה היה נורא אם היה ככה,כי אז בן אדם לא היה יודע מה הוא כאב.. אנשים לא היו בוכים.. לאנשים בטח גם לא היו רגשות כ"כ..
אני לא שופטת אף אחד באמת,אבל אני פשוט מרגישה מנוצלת.. אי אפשר להבין אותי נכון?כי תאכלס נתתי מה שנתתי לא בשביל לקבל,כמצווה.. כדי להעלות חיוך,או הבעת תודה או משהו כזה
נכון וקיבלתי , ומה אחר"כ?יריקה בפרצוף?או פס אדום על כל הפרצוף שלך?
פריירית,תמיד את עושה הכל ומקבלת כלום....
אז עכשיו לכי ,תעלי חזרה לשמיים שלך,לגיהנום שלך שאת קוראת לו "חיים"
ממש גן עדן שם.............