"והלכתי אחרייך בעקבות טיפות המים להרים גבוהים של שיש
ופיסלתי את פנייך שם...
כבר שאלתי כל נוסע אם עלייך הוא יודע את האופק
של יורדי הים כשמש יורדת גם בגללך אני לא נרדם
מדבר לעצמי וקם..אומר לך........דוד אוהב אותך.."
כלכך כואב שרק אתה מבין מה קורה ומה כואב לך וכמה לך זה חשוב..
אף בנאדם לא מבין את ההרגשה את התחושה המוזרה...
משו מושך אותי לשם לא יודעת להסביר מה ,לא יודעת.
אבל כל פעם שאני שומעת על המקום הזה..הוא קורא לי..
אפילו שאנחנו לא ממש מכירים..אני מרגישה שאני מכירה אותך
ורוצה להיות קרובה אלייך...
מחפשת פה את הדברים שלא קימיים..
מחפשת בכל אחד את מה שיש לך..אבל ללא הצלחה..
הזיכרונות מאותם ימים נשארו אצלי חרוטים וחיים יום יום..במחשבות שלי
השיר..עם הצליל הזה..מתנגן בלב ובאוזני פעמים רבות..
מזכיר לי שוב ושוב את המילים ,את הרגעים...
ואני לא יודעת מה יהיה , מה לעשות
הפעם אין לי איך ללכת אחרי הלב..או הראש נשאר לי להמשיך הלאה
כואב..שהאגדות הם לא כמו המציאות..ולא באמת מתגשמות..
והאלכוהול..רק האלכוהול נותן לטעום את החלום ולא את המציאות..
הוא נותן להגשים דברים שבלעדיו לא נראים מציאותיים...
ושנגמרת ההשפעה הכל חוזר ושב לקדמותו והכאב אפילו יותר חד...
פתאום מתנגשים בריצפה,הבועה מתפוצצת ויש ריקנות ענקית...
נשאר לי חלל ענק בלב שאפחד לא יכול למלאות..או אולי כן?
רק באותם זיכרונות באותם רגעים הכל מתמלא..אבל כשזה נגמר
הכל צונח למטה..ונעלם..המצב רוח מתערער ובכלל החיים..
הלוואי שיבוא המישהו שלא יגרוום לי להרגיש ככה יותר...
שישנה את הכול..שיוציא אותי מהמעגל של הדברים הלא צפויים
וההכריות האלה..שמכניסות לי כלכך הרבה אור וכלכך הרבה חושך בבת אחת 😢
האהאאהא =\




