ואת שוב לבד בין ארבע קירות ,
חושבת עליו -על שתי עיניו
על היופי והטוהר שהביא לחייך
על האושר שהביא בנכחותו
על הרגעים שלא תישכחי לעולם
על האהוב שלא יצא מליבך בשלמות אף פעם .
ואת יודעת שלב שבור מתרפא בסופו של דבר ,
ואת יודע שכל מה שהיה היה שווה
רק בשביל לשמוע משפט אחד ממנו
רק כדי לראות את החיוך שנובע משפתיו שאת אוהבת
ואת יודעת שהוא לא ידע את כל זה אף פעם ..
אז אתה מליבי לא תצא לעולמים ,
ותמיד תישאר בזכרונות כל כך נעימים -
היו רגעים מלאים ושלמים
שאולי היו אמיתיים רק מבחינתי ..
אבל איתך ידעתי שלמות , הרגשתי בטוחה
הייתי אמיתית ..
אז תדע אהוב יקר שלא משנה מה , לא משנה איפה וכמה
לך תמיד שמורה פינה קטנה , חמה ואוהבת בליבי..
תדע שלא משנה באיזה אופן זה נגמר -
הזיכרונות הרעים יעלמו מתישהו בחיים והחיוכים ישלטו
תדע .. שאהבתי
מרגש! בטאת את עצמך נפלא...
אהבתי!