אני פשוט לאאאא יכולה יותר
נמאס לי
אני מרגישה שכל פעם אני מסתובבת עם מסכה
כיאלו כמעט וכלום לא טוב
וזה לא משתפר ולא ישתפר
כיאלו זה לא יגמר אף פעם
אני לא מבינה למה זה צריך להיות ככה
ולדעת שגם בן אדם חשוב לי מרגיש ככה
עוד יותר עצוב
וגם מפחיד אותי לדעת שהיא צודקת 😢
כבר כואב לי
היום כבר נשברתי
ואין עם מי לדבר
הבן אדם שאני סומכת עליו
כמה אני כבר יכולה לדבר ולספר לה
כל הזמן זה אותו הדבר
והיא, גם עסוקה בשלה
וכן עכשיו כמו תמיד תגידו את המשפט
"זה הכל תלוי בך את יכולה לשנות את המצב " וכל מיני כאלה דברים
וזה לא באמת ככה [ואת האמת זה לא הכי מעודד ]
אני באמת משתדלת ואולי כן אני אשמה [?]
אבל אני מרגישה כזאת הרגשה של פיספוס
וזה ימשיך ככה, נראה לי \:
ואז עוד הרבה זמן אני אתחרט כמו מטומטמת על הכל .
וזה תמיד אותם האנשים ואותו הכאב ואותו העצב
אבל ביומיום אני עם המסכה שלי
אפילו שבאותו רגע לפעמים אני שוכחת מזה
אבל פשוט נמאאאאאאס לי אני כבר לא יודעת מה לעשות
וכמו שהיא אמרה לי " זה כבר לא תקופה זה חיים"
אצלי הזמנים הטובים זה תקופה והשיגרה, הרע הזה שתמיד גורם לביאוס
זה היום יום שלי.
אלוקים עזור לי שזה יעבור 😢
אני כבר לא יודעת מה איתי.
"דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד יקשיבו לקולך..."




