אני מצטערת לא היה לי למה לחיות..

זה אמיתי כול כך אמיתי ..
תקראו הכול זה שווה..



ערב שישי , הרוח נושבת קריר ולח בחוץ...
אנחנו יושבים כול החבר'ה על הספסל של השכונה מתחת לבניין של השכנים.(אנחנו גרים בוילות..)
אנחנו מדברים , צוחקים , רבים , צועקים היה מצחיק.
רק את יושבת בצד , רחוקה מאיתנו , לבדך..
אני נגשת אלייך ושואלת לשלומך את עונה לי שרע לך אני מחבקת ואומרת שהכול יעבור..
אני חוזרת בחזרה לחברים ומנסה יחד איתם לארגן משהוא בישבילך שלא תרגישי לבד!
אני נגשת אלייך בחזרה ורואה שאת איננה..
אני שואלת את כולם איפה הלכת ? ופתאום אני שומעת צעקה :" אני רוצה ללכת רחוק מכאן להגיע ללמלעה ולהיות עם הקרובים אלי !" זאת היית את , שם למלעה על הבניין .
אני צועקת לך שתרדי מהר כי מסוכן שם..
אך את לא מקשיבה .
את עדיין עומדת שם בשקט בשקט ואני למטה לא מפסיקה לבכות.
כולנו לחוצים שתרדי כבר אבל את באה..
דיברתי עם כולם והחלטנו שאני עולה ללמעלה לנסות להוריד אותך.
עליתי, וואי איזה פחד זה היה הרוח נשבה והרגשתי שאני עפה זה היה כמו חלום..
לרגע שכחתי שחברתי הטובה עצובה ומנסה לעשות שטויות ..
התקדמתי לעברה עד שהגעתי סיבבתי את כתפך אליי וראיתי את המבט בענייך,
היית עצובה ראיתי את זה לא יכולתי להגיד כלום כי אין מילים שיכולות לתאר הרגשה שכזאת!
ביקשתי ממך לרדת איתי לכולם אך סירבת. אני לא אשכח את המילים..
למה לי לרדת ? אני רוצה למות ! אין לי למה לחיות יותר. אמרת.
אני : את טועה אני מחכה לך למטה החברים שלך למטה.
אני רוצה את אמא אני רוצה את אבא את שני ובן איך הם הלכו לי בתאונה המפגרת הזאת!
אני לבד בעולם ההורים שלי האחים שלי מתו מתו מתו ! אין לי סבתות ואין לי סבים אחד מת והשני לא מוכר.
את הרי מכירה את הסיפור איתו בעצם את הסיפור עים כולם.
ככה פחות או יותר היא אמרה לי..
בכיתי כול כך וביקשתי שתבוא אך היא לא הקשיבה וקפצה.
צרחתתי והיו לי צמרמורות בכול הגוף ראיתי את השלולית עם הדם על הריצפה מתחת לביניין..
ידיד שלי בא לגג להוריד ולא רצית אך ירדתי..
ראיתי את כולם לידה וחלקם מחבקים אותי..
היא אומרת מילים שכבר היו האחרונות :" אני מצטערת לא היה לי למה לחיות.."
שמעתי את האמבולנס מגיע את הרופא קובע את מותה!
בכיתי כול כך כי היא היתה החברה הכי הכי טובה.
איך היא מתה לי בין הידיים ולא עשיתי כלוםםם.