סוג של קטע מיומן.

כוחות משונים ורגשות שאין לתאר אותם מתמלאים בי כרגע שאני חושבת עליך.לא ידעתי שהלב שלי מוכן ורוצה כל כך ,משתוקק להתרגשות חדשה.
פתאום הכל מתבהר לי, כל השקרים הלא רצויים והכואבים שהחבאתי, הסודות שרק אני יודעת עליהם-לאט נראים כדברים תמימים, מציאותיים ויפים.
החיים כבר לא כל כך קודרים למרות מה שעברתי.אני מתאמצת לעבור הלאה, אולי פשוט כל כך רוצה לראות את האור שמחכה לי איתך.
חיוך מתגלה בי, צחוק פחדני אך אמיתי. אף אחד לא יודע מה יהיה, וזה כל הכיף בזה.הפרפרים בבטן, הרעידות הקטנות, הצמרמורות בגוף, הדפיקות המטורפות
של הלב -כל זה נותן את הטעם המתוק להמשיך.הסקרנות בלהכיר אותך גדלה עם כל יום שעובר, הרצון להתממש מתגבר עם כל דקה שאני רואה את שמך.
ולפעמים רק לשבת בחדר ולאהוב אותי על זה שהפסקתי להילחם בעצמי, זה מספיק.החשש הדוקר לפעמים כואב מדי, אך לעולם לא אברח שוב.
והפינה הקטנה שבליבי שלא שייכת לך, תמיד תישאר שם לאהבה שהייתה לי איתו כי הדמעות כבר פסקו מהצער של לאבד אותו אך הן עדיין מבצבצות
מדי פעם בצידי העין. והאמונה והאופטימיות שאתה מביע לפעמים נראים כה שלווים, כמוך, והלוואי הייתי יכולה להיות שקטה
אך לא אתן לחיסרונות שבי לאבד הכל כמו פעם. ואת מה שיש בינינו צריך לשמור, לא תמיד מקבלים הזדמנות שנייה, נתקדם בצעדי תינוק, אך נגדל עם
הזמן, ביחד.

הכל הולך להיות עכשיו אחרת, שונה ממה שאני מכירה. ואני צריכה לאמץ בעצמי תכונות אופי בשבילך , בשבילנו. מלילה ללילה אני נשאבת להוריקן מסוכן
של רגשות ומחשבות והמון פחדים ,שאיני יודעת מתי הוא יירגע, מתפללת למענו. ואני מתעצבנת מכל שטות שאתה עושה, וישר חושבת עליו,
כמה שהוא לא כמוך, כמה שהוא מדהים, וכמה שהוא כבר לא שלי. ואז במאית שנייה אוסרת על עצמי לחזור אחורה, למקום שהתאמצתי כל כך לשכוח,
ואני חוזרת לחשוב על הבן אדם שהלב שלי רוצה ,שזה אתה, ומאמינה קצת יותר בך, בגורל שהפגיש בינינו שוב. ואתה כותב מילים שבשנייה מרגיעות אותי,
אך כל אות ואות אני משווה למשפטים שלו, שהעלו בי חיוך ענקי, כי הוא ידע בדיוק איך לעודד אותי. אני נעצרת במקום, עומדת בוהה, נושמת נשימה עמוקה,
וחוזרת לבועה. אם אמשיך ככה- לא איפול.

יש בי הרבה רגשות שאף אחד לא שמע עליהם, ואני בקושי מאמינה בהן, לא מסוגלת להסתכל. החומה הזאת שעמדה בינינו שלאט נופלת, מכאיבה עם כל
לבנה ולבנה שמתפוגגת לה, כי לפעמים בשביל דבר טוב צריך להיות סבלנים, ללמוד את הבן אדם.
ואתה שווה את זה,ואי כמה שכן, אני מוכנה לקחת אותך "עלי "- על הכתפיים שלי, ואומרת לעצמי שאני לא מורה, ואתה לא התלמיד בקשר הזה,
שגם אני יכולה רק להשכיל מהיותי איתך. וגם לך יש חלק ענקי בסיפור שלנו, כי אני ממש לא מושלמת. אני חושבת לפעמים שאני מחמירה עם עצמי, אני אנושית,
ואוהבת לאהוב, מה רע?? אז למה אני לא יכולה להיות שקטה? ולמה בכל פעם שאתה מתקשר או בא , אני חושבת כאילו זאת הפעם האחרונה שאראה
או אשמע אותך, אני פרנואידית ולהגיד לך את האמת אתה עשית אותי כזאת, מהעבר שלנו אפשר לראות שלא פעם ולא פעמיים ברחת,
השארת אותי לבד עם כל המחשבות ההרסניות הזאת של "הוא לא בשבילי ,אני צריכה להיות עם מישהו שרוצה אותי באמת".
וטעיתי, כי עכשיו אני יודעת, שאז היית בעצמך פחדן, לא נתת ללב שלך להיפתח ,אשמתך, ועכשיו? אני כל כך מקווה שזה ישתנה, אני כבר רואה שינוי לטובה בך,
ביחס שלך אלי, אלינו ואני מתפלת לאלוהים שזה ימשך כך, לאט אך יציב, וחם.

לפעמים אני לא מבינה את עצמי, וכל כך קשה לי איתי, למה בן אדם נותן לי לשנוא את עצמי בגללו? איך אני מגיעה לשפל הזה?מה אהבה עושה? אני מאוכזבת
ממך, שוב אתה עושה את זה , ואני יודעת שלא בכוונה, ואני יודעת שרצית להיות איתי, אך מה כל זה שווה אם בסוף הייתי בלעדייך? כואב לי על זה שאני פשוט
לא יכולה,עוצרת את עצמי מלהגיד את כל המילים שאתה אמור לשמוע- קללות,כעסים, ולבסוף יבוא הוויתר. אך אני לא עושה את זה, אני חזקה, אני באמת רוצה,
אבל אני לא אהיה סמרטוט שלך, ולא ארקוד לפי החליל המזייף שלך, אני אהיה חזקה.

רע לי!! האמת שמתנפצת לך בפנים כואבת כל כך! וזה לא משהו שאתה עשית, אלא משהו שהולך להשתנות בי.
מעכשיו אני אהיה סבלנית איתך, ואי כמה שזה הולך להיות לאט יותר, אל תדאג -זה מה שביקשת, ואני יודעת שזה גם לטובתנו, כי אחרי הכל אתה חדש בעניין, ואני עברתי יחסים ארוכים לעומתך, ואתה לא חייב לי כלום, וזה הקטע שגם אני לא לך.
אני יאכל את עצמי ולא אחזור למה שהייתי היום, הדמעות שיצאו לי מהעיינים כמו מפל גועש- לא היו בגללך, אלא בשבילו.
אני כל כך רגילה אליו. כל כך מתגעגעת. תמיד הייתי עדיפות ראשונה אצלו, הייתי הבן אדם הכי חשוב לו, הוא לא חשב פעמיים אם לראות אותי או לצאת-
תמיד העדיף אותי על כל דבר אחר, והיה מתקשר, ומתגעגע, אומר מילים יפות, ומראה אהבה, ואומר "אוהב אותך" ומחבק, ולא מפסיק לנשק!
כל זה עבר, עכשיו יש אותך. ואיך בדיוק אני אמורה להתרגל למשהו אחר? משהו שלא הוא? מישהו חדש, אופי שאני לא מכירה. אני יודעת שאתה רוצה,
ומה שעשיתי היום רק יוריד לך ממני,ואני מקווה שלא, ולא רציתי שזה יקרה, אתה חשוב לי ולמרות שהתקשרתי לבכות לו, זה רק בגללל שהקול שלו מרגיע אותי,
כי הוא תמיד תמיד יענה ולא משנה מה עשיתי ומה אנחנו, הוא ינסה להרגיע אותי, ויצליח.
אבל אחרי כל זה, מה שאני מרגישה אליך זה אמיתי כל כך, כי שהלב מרגיש -המוח יודע, לא מכחיש. הלב לא משקר אף פעם הוא יודע בדיוק מה ואת מי הוא רוצה. המוח נמצא פה כדי לעשות הכל בהיגיון ובצלילות, וככה זה יהיה. מעכשיו. החיים שלי הולכים להשתנות, וכמה שזה נשמע דרמטי אני אוהבת את זה ככה,
כי כמה שאני רוצה אתה לא אמור לדעת, וכמה שמפריע לי אתה לא אמור להרגיש, כי מעכשיו אני הולכת בדרך שלך.
אני לא אאבד את עצמי בשביל הזה, אלא יותר ויותר אתחזק, אלמד על עצמי כמה דברים חדשים שלא ידעתי, אעבור מכשולים לבד או איתך, ואהיה מישהי
שתרצה להיות איתה. וזה לא שהפסקתי לאהוב אותו, אבל איתך זה אחרת. ואני אשמור על הדעות שלי אתה לא תהרוס אותן, אבל אני אהיה יותר קליליה.
לא אתעצבן יותר מדי ולא אתפשר, אהיה בדיוק מי שאתה רוצה שאהיה. מי שאני שואפת להיות.


ועכשיו אני רגועה,שקטה ,שלמה.
יכולה לישון.
לילה טוב.