אוף כבר.. לא יודעת מה לעשות ):

אני כל כך לא יודעת מה קורה איתי.. ואני מקווה שאני פונה למקום הנכון...
יש לי חבר כבר ארבע וחצי שנים אנחנו מכירים חמש שנים ועברנו המון ביחד.
השירות הצבאי שלי לא היה ממש משו והוא תמיד היה שם לצידי וגם חיי הפרטיים לא בשמיים... ותמיד הוא היה לצידי..
ועכשיו הוא עתודאי ורק עכשיו יש לחודש לטירונות והוא חזר לכל החגים חוץ מראש השנה...
כל פעם שהוא הולך לי אני מאבדת את עצמי.. הוא יחסית בסדר.. הוא גם מתגעגע.. אבל הוא נהנה שם ואני יודעת שזה מה שחשוב...
אני כל כך אוהבת אותו והוא ממש כל העולם בשבילי.. אנחנו כל הזמן ביחד ותמיד אמרו לנו שזה לא בריא כי מה יקרה שנגיע לטירונות או להמשך ושבוע שלם לא ניפגש.
אז עברנו שבוע וכמובן שהזמן לא עבר וגם היה המון בכי.. (כן אני עד כדי כך קשורה אליו..)
ואני פשוט לא מתפקדת.. אין לי תיאבון.. אני אוכלת בכוח ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי...
אחרי שבוע שלם מיום כיפור שהוא בבית הוא נסע היום בבוקר שוב עד יום שישי שזה בעיקרון רק יומיים שזה ממש כלום..
אבל אני לא מצליחה להירגע ואני כל הזמן בוכה.. ומרגיש לי שהזמן לא זז.. למרות שהמחוג אף פעם לא מפסיק לזוז..
אני שוכבת במיטה עם המחשב והטלוויזיה ועוד שני כלבים שמחממים לי את הלב וכלום לא עוזר..
אני לא יודעת מה לעשות..
ובאמת ש"גייסתי" את כל החברות וחברים ומשפחה והם איתי אבל כרגיל אותם הדברים חוזרים שאני חייבת לצאת מהבית וככה יעבור לי הזמן יותר מהר..
אבל לא בא לי.. פשוט לא בא לי..
שום דבר לא מעניין אותי.. וזה לא פייר מצידי..
זה כאילו נוצר מצב שאני לא נותנת לאף אחד לעזור לי אחרי שאני מבקשת עזרה..
כי אני מאוד מקובעת שאני רוצה שהוא יחזור וזהו... ואני יודעת שזה לא יעזור.. ושוב שזה רק ליומיים ובגלל זה אני מרגישה שאני משתגעת..
כל פעם מחדש לא נתפס לי שאני הולכת לישון בלעדיו בלילה.. (עד שאני נירדמת.. אני לא ישנה כל כך שהוא לא פה..)
מה לעשות?