האמת היא שקר.

עומדת ליד החלון,
אמצע החורף כבר.
הוא פתוח,
הרוח נושבת בחוזקה.
ריח הגשם חזק מתמיד,
שלוליות במגרש החניה.
נושמת אוויר נקי,
לתוך גופי המזוהם.
מסתכלת לשמיים השחורים,
שמשקפים בשבילי את כל העולם.
מחפשת כוכב,
אך הוא כמו אור של תקווה,
מסרב להופיע.
מחפשת ענן עם צורה מיוחדת,
אך ה' עקשן כל כך,
הוא אוהב אותי לשגע.
הרי אין שום דבר קל בחיים,
הכל תמיד חייב להיות מסובך.
הרי אין אהבה בעולם.
וגם עם יש?
בסוף האמת תמיד מתגלה.
והאמת?
האמת היא שקר!
כמו כל האנשים בעולם..
אז מה שווה לי לחיות פה?
עדיף שם למעלה,
בגן עדן.

-----------------

קטע שכזה..
חלקים פה כל כך מזכירים אותי..

משתגעת,
רוצה לעזוב הכל ולברוח,
אפילו שזה לא פיתרון.
פשוט נמאס לי..
ואף אחד לא מבין,
התייאשתי כבר.
נמאס לי לחפש אמת,
בעולם מלא בשקר.
נמאס לי לחפש אהבה,
בעולם מלא שנאה.

לא יודעת מה עובר עליי 😢