את מסתכלת עליי, בוהה בי. ופתאום מפסיקה וכועסת על עצמך, כאילו שעושה משהו שאסור.
את מחייכת אליי חיוך קטן ומיד מוחקת אותו, כדי שאף אחד לא יבחין, גם לא אני.
מתחילה לדבר ולפתע שותקת, עוצרת את עצמך.
מחזיקה לי את היד ומתקרבת אליי ואז בבת אחת מתרחקת ונעלמת.
וזה תמיד כך.
מן פחד כזה שעוצר אותך ולא נותן לך להתקרב אליי באמת.
חשש שאולי אנחנו עושות משהו שאסור, שנצטער עליו.
לדממה הזאת בנינו יש משמעות, אולי היא אומרת ששתינו רוצות, אבל לא עושות עם זה כלום.
אולי בגלל מה שיגידו אנשים, או איך שיסתכלו עלינו ברחוב.
את מלטפת לי את הפנים ומורידה את ראשך בבושה, מונעת מעצמך להרגיש.
יושבת מולי ושותקת שתיקה ארוכה וצורמת,
ועד שאת סוף סוף מרימה את ראשך, מסתכלת לי בעיניים ומוציאה כמה מילים-
את מסננת מבין שפתייך שזה מסוכן להתאהב.
3>
אתר האהבה הישראלי