דקה נוספת

וואי אהבתיייי

אהבתי 😊
תמשיכי ..

ממדהיםם..
יש לי שאלה את לא חייבת לענות עם את לא רוצה..
כל זה קרה לך ? כיאילו החרם וכול זה ? הסיפור עלייך ?

פרק מדהים מחכה להמשך

התחלה יפה [ :

יאו התחלה מדהימה.
תמשיכי 😊

תודה על תגובות!!

בקשר ל...אם זה סיפור אמיתי והוא עליי...
תגלו בסוף...



- - - - - - -

"אם תעשי את זה אולי הם יסתכלו עלייך אחרת ו..."
"את יודעת מה?" הפסקתי אותה. "אני אחזור לבית הספר..ואני אתמודד עם הבעייה הזאת בבית הספר הזה..."
יצאנו מהחדר של היועצת.
"אני גאה בך!" אמרה אמא שלי.
"את תראי אמא..בסוף הלימודים אף אחד לא ישכח את אביגיל אייזיקס".


= פרק שני =
יום למחרת חזרתי לבית הספר.
כולם הסתכלו עליי במבט מוזר.
"מה?!?! את פה?!?! לא עברת בית ספר?" שאל אותי אלון.
"לא..חזרתי.." עניתי
במשך חצי שנה הייתי לבד...לא היו לי חברות או ידידים..
אף אחד לא קיבל אותי...
היה ילד אחד בכיתה. שכל הזמן אכל חלבונים ועשה כושר יותר מדי. הוא היה נפוח מדי.
יום אחד החלטתי לצייר אותו.
חזרתי הביתה כולי ממהרת לחדר .
"לאן את ממהרת? קרה משהו?" שאלה אמא שלי.
"לא..אני אראה לך כשאסיים"אמרתי.
לקחתי דף מהמדפסת ועיפרון HB והתחלתי לצייר.
"מה את אומרת אמא? יפה?" שאלתי
אמא שלי צחקה בלי סוף.
"מי זה?" שאלה.
"ילד אחד.." עניתי.
"ולמה ציירת אותו?"
"כי התחשק לי "

למחרת בבוקר הגעתי מוקדם בתקווה שאיש לא הגיע.
לקחתי את הציור ושמתי לו על השולחן וחתמתי " דנה דין"
חזרתי מהר למקומי והוא ,אמיר, הגיע.
הוא היה אחד שהיה מוקף בהרבה אנשים. איתו באו עוד כמה חברים.
"חחחחחחחחח מה זה?!?!?!" שאל חבר שלו,אופיר.
"לא יודע.." ענה בהתפלאות.
"זה ענק!!!" אמר עמית.
"אבל מי ציירה את זה?" שאל אמיר.
ישבתי בסוף הכיתה וראיתי מה קורה. ופתאום היה חיוך קטנטן בפניי.
"אבל מישהי כתבה פה דנה דין..אולי זאת דנה מ-י'4?" שאל אמיר.
"חחחחחח ענק! היא כתבה למעלה - למישהו יש חלבון? חחחחח " אופיר לא הפסיק לצחוק.
"אבל אין לי אף של חזיר..." אמר אמיר.
"אבל יש לך גוף של ברוס לי" אמר עמית.

כל היום רק דיברו על הציור הזה ורצו לדעת למי יש את האומץ לצייר ציור כזה ועוד לשים לו על השולחן.
ואני כולי הייתי מחוייכת.
איחרתי לשיעור ביולוגיה, לא שמתי לב לאן אני הולכת ופתאום נתקלתי במישהו...זה היה הוא...הילד עם העיניים הירוקות..כל הספרים שלי נפלו,הוא עזר לי להרים אותם.חייכתי בבישנות אמרתי סליחה ורצתי משם..
למה לא יכולתי להגיד משהו אחר? ולמה זה קרה בזמן שהייתי צריכה להיות בשיעור ביולוגיה?

כבר הגיע החופש הגדול.
ביליתי את רובו בארה"ב וחזרתי לארץ.

חזרתי לבית ספר בספטמבר ואמרתי לעצמי..."שוב זו תיהיה אותה שנה מסריחה...בלי חברות...רק אני והצל שלי..."
פתאום שמעתי מאחורי מישהי אומרת לי שלום.
הסתובבתי וראיתי את יעל.
יעל למדה איתי ערבית בכיתה י'. מסתבר שגם היא דיי לבד.
"שלום, מה נשמע?" שאלתי.
"בסדר,מה איתך?" שאלה.
"אצלי הכל טוב. באיזה י"א את?"
"7, ואת?"
"2"

נכנסתי לכיתה..התפלאתי שהכיתה שלי השתנתה...ילדים שונים...קצת יותר נחמדים...
המחנכת הייתה היועצת..היא רצתה שיהיה לי יותר טוב..שיהיה לי עם מי לדבר...
במשך כל השנה הייתי עם יעל וחברות שלה. הן היו נחמדות אבל ידעתי שחברות טובות הן לעולם לא יהיו.

בשיעור תנ"ך היינו אמורים לעשות עבודה יצירתית.
עשיתי את העבודה עם הילדה החדשה שלא נראתה בסדר בעיניי.
"אז מה עושים?" שאלה אותי מאיה.
"ציור?" שאלתי.
"מצויין! אני אוהבת לצייר!" אמרה בהתלהבות.
"יופי...אז איזה נושא את רוצה שנצייר?" שאלתי.
"תיבת נוח"
"מתאים לי" עניתי.
"יופי, אז תבואי אליי היום בשבע. ונדבר על הכל." אמרה.
הסכמתי ודאגתי לא להשאר איתה דקה נוספת.

בשבע הייתי אצלה...
"אז..נצייר עכשיו עם עפורות ציבעוניים?" היא הציעה..
שתקתי...עפרונות ציבעוניים?!?! לא עברו את כיתה א'? שאלתי את עצמי.
"האמת...?" אמרתי... "אני לא מציירת עם עפרונות ציבעוניים..."
"אז עם מה כן?" שאלה בטון של סנובית.
"עם צבעי פסטל..."אמרתי..
"עם מה?!?!" שאלה כאילו היא לא מבינה.
"צבעי פסטל...את לא מכירה?" שאלתי.
"לא!" אמרה.
התפלאתי..חשבתי שהיא מציירת..
"לא משנה...בכל מקרה..זה עדיף על צבעי עיפרון כי רואים את זה בבירור וזה יותר יפה." הסברתי.
"טוב...אז את תציירי..." אמרה "בואי נסכם עכשיו"

סיכמנו את הקטע והסברנו במילים שלנו.
כמה ימים אחרי זה היינו אמורים להציג את זה.
"מה?!? אתם הצגתם את זה מול אנשים?? ז''א..דיברתם??" שאלתי את יעל.
"כן! וזה היה ממש כייף!" אמרה..
"אבל...אבל..." אמרתי. "אבל אני לא יכולה!" אמרתי.
"למה?" שאלה יעל.
"כי אני לא מסוגלת...יש לי פחד קהל!" נלחצתי.
"את תיהיה בסדר גמור..ואת הרבה יותר טובה ממאיה" אמרה לי חני.
"תודה..אבל אני באמת לא מסוגלת..." התיישבתי על הספסל בשכבה והנחתי את הראש שלי בין הידיים.
"תקשיבי" אמרה לי יעל והתחילה ללכת ימינה ושמאלה...ימינה ושמאלה..." כל מה שאת צריכה לעשות זה רק לנשום עמוק...ו..."
"אולי תפסיקי ללכת ימינה ושמאלה? זה מלחיץ אותי..." אמרתי..
"סליחה חח" צחקה.
"את באמת שתיהיה בסדר גמור" אמרה לי גם ליטל שבדיוק הגיעה.
"ווואיייי! אני לא מאמינה!" אמרה ליטל וכמעט התעלפה.
"זה ארז" התלהבה.
"את מתכוונת לברז." עניתי..
"הוא כזה חמוווווד!" אמרה והתיישבה לידי.
"ברז ישן שבשירותים של הבית ספר הרבה יותר יפה ממנו..אני מספיק סובלת אותו בכיתה..אני עוד צריכה לשמוע את השם שלו כל היום?" שאלתי.
"הוא בכיתה שלך?!?!" שאלה ליטל.
"כן.."
"וואייי הייתי רוצה לראות את החתיך הזה כל היום!" התלהבה ליטל...אפילו יותר מדי..
"תסלחי לי אבל הוא דומה לחמור של שרק..." קמתי
"אביגייל! חחח אל תיהיה רעה" אמרה לי חני.
"טוב בנות...אני הולכת להציג את העבודה שלי...בהצלחה לי..." אמרתי.
"בהצלחה!" אמרו לי כולן בקול אחד.

הרבה הציגו את העבודות שלהם בשיר,בתמונות ואפילו בסרט.
"ועכשיו מאיה ואביגייל יציגו את העבודה שלהם" אמרה המורה.

קמתי מהכיסא לכיוון הבמה של הכיתה. הסתכלתי בפחד על כולם ואמרתי לעצמי שאני מסוגלת.
כולם הסתכלו עליי במבט מוזר ולא חשבו שהילדה הזאת יכולה לדבר.
"אני ואביגייל עשינו עבודה על תיבת נוח. ונראה לכם את הציור שציירנו" היא אמרה
ציירנו?!?!?! כעסתי בתוכי...היא לא ציירה...היא יכולה לפחות לתת לי את הקרדיט.
כולם חשבו שזה תצלום. הסתכלו על זה והיו בהלם.
"מי צייר את זה?" שאל אדי
"אני" עניתי בביטחון והסתכלתי על מאיה.
"אפשר לראות?" שאל טל.
"כן.." נתתי לו את הציור
"ווואייי אני לא מאמין! זה נראה מרחוק כמו תמונה!" אמר בהתלהבות.
הסתכלתי לכיוון של מאיה וראיתי שהיא עצבנית עליי כי אף אחד לא הסתכל עלייה ולא שאל אותה כלום. בפעם הראשונה בחייה כולם הסתכלו על מישהי אחרת..שונה ממנה..
היא ביקשה ממני את הציור והרסה אותו..
ממש התעצבנתי עלייה אבל לא הראתי לה את זה..

"איך היה היום?" שאלה אמא שלי..
"היה בסדר...חוץ מזה שמאיה הרסה לי את הציור.." אמרתי..
"לא נורא..את יכולה לצייר עוד 100 כאלה..."
"נכון..." אמרתי.

יום למחרת בשיעור תנ"ך טל ישב לידי...הוא ניסה לפתח איתי שיחה אבל לא נתתי לו. שיחקתי אותה מרוכזת בדיבריי המורה.

יצא מדהים (:
המשךך

מדהיםם..
המשך?

יפה תמשיכי ( :

וואוו סיפור יפה מאוד המשך [:

התחלה יפה (:

תמשיכיי

יפה .. תמשיכי 😊

הההההההההההמשךךך!