כמו מתוך מחזה של שייקספיר , הבחורה ההיא עם העיניים הצוחקות
חצי תל אביב על כף היד מנגבת לך את הדמעות
משקפיים עגולות שמסתירות את הרגשות שלך
במחזה הכי מוצלח על אהבה בלתי אפשרית
את שוב תשני בחדר ההוא ממול ותכעסי כל כך
ואולי גם תספרי את הפרצופים ותלטפי את הכרית
אהבה נוסח מיאמי אבל גרה במרכז
אוהבת ודואגת אבל קבורה עמוק בבגאז'
איך שהשנים עברו ואיך שכבר גדלת
תואר בפילוסופיה של החיים
ואת עדיין יושבת לבד
על העצב ההוא שקברת לפני שנים
כמו מתוך מחזה של שייקספיר , עיניים ירוקות ואף מדהים
את טסת עכשיו לקנדה אל הדירה ששכרת לפני יומיים
אף אחד לא מחכה לך שם מתחת לסדינים
מפורסמת מפורסמת אבל לבד בנתיים
מגירה עמוסת מחזות , גם שייקספיר היה בטח מאושר
ואת היית צוחקת בין שיר לשיר
קנדה של תל אביב , זה בטח כבר נגמר
קנדה של תל אביב , ואת כבר לא בעיר
איך שהשנים עברו ואיך שכבר גדלת
תואר בפילוסופיה של החיים
ואת עדיין יושבת לבד
על העצב ההוא שקברת לפני שנים.
מה אתם אומרים?
אהבתי את הרעיון של הכתיבה :]
ובכללי אהבתי :]
מדהים !
