רק סיפור אהבה.

בנווותת:] משו שמצאתי במחשב, כתבתי את זה שהייתי בת 14:] חחחח טוב של עברו 4 שניםD:
אין לזה ממש שם, אוהבת 3>


*-*-*-*-*-
יובל מצאה את עצמה יוצאת מחוץ למסיבה. מביטה בשמיים. קרירות עטפה אותה והיא חיבקה את עצמה כדי להתחמם.
חושבת על אלון, על כמה שהיא אוהבת אותו. אבל הוא כל כך פגע בה..
"שמיים בהירים הלילה.." שמעה את קולו של אלון.
היא הסתכלה עליו "כן, מדהימים" אמרה והסתכלה לו בעיניים,.
אלון החל להתקרב אלייה, יובל עצמה את עיניה, מחכה לריב שיבוא עכשיו כמוו שהוא תמיד בא.
היא עדיין כל כך כעסה עליו.
"יובל.." אלון קרא לה. היא בתגובה הביטה בעיניו האפורות כחולות, בוהה בפרצופו היפה.
"מ..מה? שאלה.
"אנ..אני מצטער.." אמר.
היא לא ענתה, המשיכה להסתכל על השמיים, קופאת מהקור ששרר בחוץ.
אלון שם לב לזה, והתקרב לאט לאט.
הוא בא מאחוריה,וחיבק אותה, מניח את ראשו על כתפה.
היא נתנה לו, כל כך התגעגעה אליו שכבר לא היה לה אכפת.
שניהם שותקים,מביטים בכוכבים,בירח,בשמיים הבהירים של הלילה.נותנים למחשבות בראשם להתנגן כמוו קופסת מוזיקה ישנה.
"כל כך קר לי.." מלמלה יובל בקול.
"אז בואי, בואי נכנס למסיבה.." אמר לה בשקט, פרם את חיבוקו והתכוון לשוב למסיבה.
"לא!" צעקה יובל ותפסה את ידו.
"בוא נשאר בחוץ עוד קצת" אמרה וחייכה חיוך קטן.
אלון חזר לעמדתו הקודמת, חובק את יובל מאחורי גבה,שם ראש על כתפה.
אחרי שעה וקצת שעמדו ושתקו,ליובל כבר היה נמאס לעמוד.
"א..אלון אין לי כוח לעמוד,אני רוצה לשבת" אמרה , והחלה ללכת לכיוון הספסל שהיה בחצר המפוארת.
אלון עמד, לא ידע אם היא רוצה שיתקרב או לא.
הוא הביט על הרצפה, ושתק, הרים את מבטו אל יובל,שלא הבינה למה הוא עומד ולא בא.
"אלון? אתה לא רוצה לשבת?" שאלה בתמימות.
"אה..מה.? כן..בטח" גמגם , והתיישב בספסל השני.רחוק מיובל.
"אני כל כך עייף" אמר אלון לפתע,שבר את השתיקה.
"אני נכנס לחדר,לישון" אמר וקם ממקומו.
"אתה לא חייב להכנס, תישן בחוץ, באוויר, אני אשב פה בנתיים גם, ושאני אכנס אני יעיר אותך" אמרה וחייכה אליו.
הוא התיישב בחזרה בספסל הקר,מנסה למצא תנוחת שינה טובה.
"בוא לפה" אמרה יובל לפתע, אחרי שראתה כמה הוא סובל מהתנוחה שמצא.
"מ..מה?, שאל בפליאה.
"בוא לפה, שים ראש עליי,יהיה לך יותר נוח."
"אוקיי.." אמר בחיוך, שמח שהוא קרוב אלייה.
הוא שכב בספסל שלה, שם ראש על החזה שלה, מרגיש איך הוא זז עם כל שאיפה ונשיפה.
כבר לא היה לו קר.
הוא כל כך שמח שהיא נתנה לו לחבק אותה, לישון איתה.הוא כל כך אהב אותה.
הוא כל כך רצה שתסלח לו, שתבין שהוא טעה, שתבין שהוא רוצה רק אותה.
בין כל המחשבות הוא עצם את עיניו, מחכה לתחושה של האופורייה, שחודרת לגופו כל פעם שהוא נרדם.
דמעה זלגה מעינו.
יובל לעומתו הסתכלה עליו, לא יכלה להוריד את מבטה ממנו.
רואה את חזהו עולה ויורד עם כל נשימה.
לפתע היא הבחינה בדמעה שבצבצה מעינו, היא הרימה את ידה ומחתה את הדמעה בזהירות ורכות.
היא הרכינה את ראשה לכיוונו, ונישקה את מצחו.
" אני אוהבת אותך" לחשה,ודמעה זלגה מעינה,שזלגה על פניו של אלון.
הוא שמע והרגיש הכל.
הוא הרים את ראשון וגופו בזהירות ממנה. לקח את ידה והניח על ליבו, הביט בעינייה,דמעות עליו לעיניו.
"אם את אוהבת אותי, תסלחי לי, תאהבי אותי, אני זקוק לך נסיכה שלי" אמר והדמעות זלגו מעיני שניהם.
"אני רוצה, אבל כל פעם אני נזכרת במה שעשית, אני רואה אותך ואותה בשירותים, וכואב לי.." אמרה בפתיחות לב.
" נסיכה שלי, הייא סיממה אותי, כולם אמרו לך! אפילו בדקנו, וזה ייצא שזה נכון, היא סיממה אותי, אני לא ידעתי מה אני עושה." אמר בשקט
"היינו ביחד שלוש שנים, נראה לך שהייתי חושב על לבגוד בך? כואב לי שאת חושבת שכן.." הוריד את ראשו.
יובל הביטה בעיניו וחייכה חיוך עצוב.
" בבקשה יפה שלי, בבקשה, אני לא יכול לחיות בלעדייך. את זוכרת? את זוכרת שתכננו הכל? להתחתן, ילדים, לאן ניסע בירח דבש? זוכרת? הכל תכננו! כואב לי שכלום מזה לא ייצא לפועל" אמר בשקט, קם מן הספסל והתקדם לכיוון המסיבה.
יובל ישבה בחוץ, וחשבה על מה שהוא אמר, הוא צודק! למה לעכב את זה.? היא יודעת שהוא לא אשם, והיא אוהבת אותו מעמקי ליבה. היא החליטה לקום ולהשלים איתו.
היא רצה בחזרה למסיבה, מחפשת את אלון במבטה.
אך היא לא ראתה אותו בשום מקום.
הלפתע רון חבר שלו עבר לידה
"רוני איפה אלון?" שאלה מחייכת
"מה האושר?חח,אלון עכשיו נכנס לחדר שלנו בוכה" אמר
"הוא עוד מעט יחייך" אמרה וקרצה לו
" ידעתי שעוד תחזרו" אמר וחיבק את יובל אליו.
"מהה אתה עושהה?!?" נשמע קול מתקרב, זה היה אלון.
" אלון מה נסגר איתך אחי?"
"אחי?אחי.?! איך אתה מעז לגעת בה..בכלל?" שאל בכעס אך השקיט את קולו בסוף המשפט
"אלון אחי, תרגע."
"לא רוצה להרגע!" אמר ורץ במעלה המדרגות לחדר שוב.
"רוני תודה:]" אמרה יובל ורצה אחרי אלון.
היא עצרה מול הכניסה של חדרו.
"אלון?, אלון אתה פה? אלוני?" שאלה בלחש.
" מה את רוצה?" נשמע קול לוחש מהחדר החשוך.
"איפה אתה? תדליק את האור." אמרה בלחש.
"לא רוצה!" צעק אלון.
"ט..טוב.. ביי" אמרה עם חנק בגרונה ובאה לצאת מהחדר.
" חכי" לחש אלון "מה רצית?"
" זה לא משנה כבר", לחשה בוכה.
"יובי.." לחש והתקרב לחבק אותה מאחור.
"לוני שלי" הסתובבה וחיבקה אותו חזק, הוא לפת את ידיו החסונות מסביב לגופה של יובל, לא רוצה לעזוב אותה.
"מה קרה יובל?" שאל אותה.
יובל לא ענתה, היא פשוט קפצה עלינו ונישקה אותו.
הוא נישק אותה בחזרה, הוא היה כל כך מאושר, שניהם היו.
הם לא הרגישות את הטעם אחד של השנייה כבר קרוב לשנה. שניהם היו מאוהבים אחד בשני מעל הראש.
הוא השכיב אותה על מיטתו, בעדינות, מביט בעינייה, ומחייך חיוך קטן, היא חייכה את אותו חיוך.
הם חזרו להתנשק, הוא שלח את ידו אל שמלת הערב שלבשה, הרים בעדינות, וחשף את עורה הרך.
משאיר אותה רק בבגדיה התחתונים.
הוא לבש טוקסידו שחור, היא הורידה לו את הג'קט, ואז את החולצה הלבנה, ואת המכנסיים, מתנשקים עדיין.
מוזקה שקטה נשמעה מהמסיבה למטה.
הם הורדו את הבגדים האחרונים שנשארו עליהם, אלון הביט ביובל בתשוקה,הוא בער מתשוקתו אלייה והיא אליו.
הוא חדר לה, מכאיב בהתחלה, אך משאיר רסיס של כיף.
שניהם נעו באותו הקצב. זזים, כאילו לפי מוזיקה שרק שניהם שומעים.
יובל נגעה בגופו השרירי, מרגישה את כל גופו רועד.
"את בסדר נסיכה שלי?" שאל אותה אלון בשקט.
"כ..כן.. מדהים שלי" לחשה בחזרה
"אני אוהב אותך" לחש לה שוב
"גם אני אוהבת אותך" השיבה
הם המשיכו לנוע עד שגמרו.
יובל הייתה כל כך עייפה, היא הניחה את ראשה על חזהו של אלון. מרגישה אותו עולה ויורד.
אלון ליטף את שיערה הרך.
"יובי?" שאל אלון
"כה לוני?" שאלה והביטה בו.
הוא נישק אותה, חיוך ענק היה מרוח על פניהם.
" א.את רוצה להנשא לי?" שאל
יובל הביטה בו בחוסר הבנה.
"מ..מה?" שאלה
הוא קם מהמיטה, ולקח את מכנסו בידיו, ושלף מכיסו קופסא מבד כחול.
"את רוצה להנשא לי? ולעשות אותי המאושר באדם?" שאל שוב, פתח את הקופסא, וטבעת יהלום מדהימה ישבה שם.
יובל הייתה בשוק, התכלה על הטבעת, ועל אלון.
ופשוט קפצה עליו ונישקה אותו.
"כן! " צעקה וחיבקה אותו
"כן.." לחשה .
"אני אוהב אותך." הם התנשקו
"רגע, איך ידעת שאני אולי אשלים איתך הערב." שאלה
" בגלל שאת אהבת חיי, אני אהבת חייך, זה לעולם לא ישתנה, כל מה שאת מרגישה, אני ארגיש גם.
כל מה שיקרה לך, יקרה לי גם. היום הרגשתי שאני אחזור אלייך, והייתי בטוח, שאת הרגשת גם"