חושב ומנסה, בודק מה עוד עושה, מה עוד ניתן לעשות, איך להפסיק עם הדמעות,
השעות עוברות, והדמעות עוד זולגות,
זולגות במעלי הפנים עד שהן נכנסות ללב, לבפנים,
זה שורף, זה לא כיף לראות איך הכאב עוטף מאותו רגע שעזבת, שהסתכלת עליי וראיתי שאותי את כבר לא אהבת. חשבתי שאני אתגבר, שאני אסתדר, שכמו גבר אני לא אשבר,
אבל נשברתי חתיכה אחר חתיכה, והכל בגללך, בגללך נסיכה.
איחלת לי בהצלחה במן חצי הבטחה, שנשמור על קשר עד שנתגבר ושיהיה בסדר.
אז איך את המשכת הלאה והכרת גבר זר? מרגע הפרידה, שבריר של שנייה בקושי עבר.
אולי רצית להיפרד ולעבור אליו? וכל הדמעות היו הצגת חייך בהשראת חייו?
כמו תמים, אני קובע להיפגש ומנסה לשפוך את המילים פנים מול פנים,
אבל זה נשאר אי שם, תקוע בפנים, לא פלא שהחברים אומרים שאותי הם כבר לא מבינים.
אני יודע שאני צריך להיות חזק ולהמשיך בצעדי ענק, הלוואי.. אילו יכלתי רק..
אילו יכלתי רק לשכוח.. אילו היה לי מאיפה לשאוב את הכוח, אז הייתי עושה זאת ישר מבלי לנוח,
אבל מה שבטוח, זה שאחרי מה שעשית, אי אפשר לשכוח ובטח שגם אי אפשר לסלוח.
אני לא מאחל לך שיהיה לך רע, כי אהבתי אותך, אהבתי נורא.
ואני יודע שהרבה לא מתכוונים כשהם אומרים שאם הבן זוג מאושר, אז הם מאושרים,
אבל אני מתכוון, וכן, אני כן! אני מאחל לך מכל הלב, שלא תדעי כאב ושאותו אחד ייתן לך הכל,
וכמו שאהבתי אותך? גם הוא יהיה אוהב..
😊




