פרק1:"תשמור לי פינה בלבך?" חייכתי עליו חיוך קטנטן כשעייני מצופות דמעות
"הפינה הכי אוהבת בלב...יהיה לי קשה בלעדייך קטנטונת.." הוא חיבק אותי חזק ונתנו לדמעות פשוט לפרוץ
"חח תיהיה לי בסוף הפלגה מרוב הדמעות במקום טיסה" הוא חייך וניגב לי את הדמעות ,הדביק לי נשיקה
"תבקר אותי?" חיבקתי אותו
"ברור ..אני הסתדר שם וגם את תבואי.." הוא הושיט לי שקית ליד
"מה זה ?" שאלתי לא מבינה
"את תראי..." חיבק אותי שוב
"אחח כזה קשה לייי "צרחתי
"גם לי..אבל זה לא שאני מתץ...אנחנו ניהיה בקשר"
"חסר לך שלא"
הבאתי לו מתנת פרידה קטנה...קופסא עם כל מיני שטויות שלנו ,תמונות זכרונות..
הוא נפרד מכל החברים
"אני מצטערת דן אני לא יכולה יותר...נדבר כשתנחת" לקחתי את עצמי הולכת משם במהירות ,תופסת מונית ונוסעת הביתה..
עליתי לחדר..קשה לי להקל שהוא טס..רק בלהיזכר באותו יום שסיפר לי עושה לי רע, אני יודעת שאני צריכה לשמוח בישבילו אני מנסה באמת, אך זה קשה לי..קשה להתנתק ככה מבן אדם הכי קרוב לך בעולם.
---
"חחחחחחחחחחחחחח ראית איך היא מסתכלת אלייך אהה? עוד שניה אוכלת אותך עם העיניים יוווו"
"דייי יא שרוטהה ..תראי נו היא כוסית מה כל שניה את עושה לי פדיחות"
"דן אהובי מתי נלך אני כבר לא יכולה לחכות כשנגיע הביתה" אמרתי בכוונה בכל רם
"חחח נו ליז יא זונה חח תפסיקי למה דווקא אהה"
"נו לא רוצה אתה עוד תנטוש אוטתי בישבילה ואני הצטרך לחזור הביתה לבד..אין פה אפחד מעניין.." אמרתי ועשיתי לו פרצוף
"אגב דנצ'יק מה רצית לומר לי לפני זה?" שאלתי ולקחתי שלוק מהקוקטייל החלשלש שלי
"אממ אחר כך.." מבטו השתנה
"נו מה יש ??ספר? ממתי אתה כזה מסתורי איתי?"
"כשנצא מפה..."
"נוו דןן" עשיתי לו פרצוף
"אני...אני קיבלתי הצעה.."
"חחח מה ממי? מהומו?" הסתלבתי עליו
"מפגרת ..אממ הציעו לי להמשיך ללמוד בארה"ב" אמר והוריד את ראשו..
"ו...מה?? אהה...הסכמת??...אתה צוחק עליי...??" נבהלתי לרגע
"אני לא יודע..."-----
פתחתי את השקית שהוא הביא לי...קראתי את העטיפה והוצאתי משם אלבום יפהייפה עם הקדשה
"לקטנה הכי שרוטה בעולם- מה שלא יהיה מה שלא יקרה לאן שהחיים לא יובילו אותנו, תמיד תזכרי אני יאוהב אותך לנצח אחות יפה שלי"
דמעות החלו לרדת שוב מעיניי.
***
רקע קטן:
קוראים לי ליז בת 17
בלונדינית עם עיניים חומות גדולות ,
שחומה בקטנה ,גוף סבבה ...כמו כל נערה ממוצעת.
דן..
דן הוא ידיד נפש שלי....באמת!
אני מכירה אותו מגיל אפס ממש , מאז שנולדתי הוא שכן שלי
גדול ממני בשלוש שנים
הוא הנשיקה הראשונה שלי (רצינו לנסות מה יש?)
פעם כשהיתי יותר קטנה חשבתי אני אוהבת אותו חח והצעתי לו חברות
הינו חברים יומיים=] זה היה בכיתה ח' חח
הוא ה-חברה שלי..הוא היחיד שידע עליי הכל ואני עליו
יא אפשר להפריד היה בינינו ..כל הבנות קינאו בי מאז ומעולם וחשבו הרבה שאנחנו יחד בסתר
טוב נו הוא באמת חתיך...שחום עיניים גדולות ירוקות שיער שטני בהיר עגיל בשפה
היו לו לו מעט חברות..רצינית היתה רק אחת ישר שנאתי אותה הכלבה בגדה בו ואחרי זה עוד התחננה שיחזור אליה
ואיי עשיתי לה ת'מוות...קיצר כל דבר בחיי תמיד היה קשור עליו הינו בלתי נפרדים
הוא היה לי יותר מאח יותר מחברה יותר מהכל, ברגעים היפים הקשים והטובים...
ועכשיו הוא טס...
הוא לא נמצא פה כמה שעות ואני כבר מרגישה אבודה...
**
אמממ המוזה מהסיפור הקודם נטשה אותי...והתחלתי סיפור חדש..אני לא חושבת שהוא יהיה ארוך מדי
תהנו..ותגיבו=]
