כיצד להתמודד עם פרידה כואבת וקשה?

כיצד להתמודד עם פרידה כואבת וקשה?


קודם כל:
חישבו בצורה אופטימית: יש דברים שנועדו לקרות, ויש דברים שלא.... ומכאן שאם חוויתם פרידה קשה מבן זוג- אל תיכנסו לדיכאון קשה, ואל תגידו שלא שווה לחיות יותר בלעדיו, עד כמה שזה קשה- אני לא ממליצה לעשות ולהגיד דברים מסוג זה נסו להמשיך את חיי השגרה, המשיכו לחייך: מה שהיה היה וטוב שהיה, ואם נגמר – או שאתם סביר להניח לא זוג מתאים, או שבעתיד תיפגשו בדרך הגורל של ייעודכם הניצחי, ותחזרו "לזוגיות המושלמת והאידיאלית שלכם". עדיין לא עוזר לכם לנסות לחשוב בצורה חיובית? אתם לא מצליחים להתרכז בשום דבר בחייכם? עשו דברים שאתם אוהבים, ובמיוחד היו עם אנשים שאוהבים אתכם ומעריכים אתכם, אל תדאגו: "יש הרבה דגים בים"- זה לא היה הדולפין שלכם כנראה... ואתם תמצאו את שלכם יום אחד, באמונה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש את הנשמה התאומה שלו. "טיפ נוסף" – שהייתי רוצה לייעץ לכם הוא שאני מאמינה, שעד שלא מאבדים או כמעט מאבדים מישהו- לא מעריכים אותו מספיק, לכן, לפעמים פרידות וחזרות עד כמה שהן מבלבלות, טראומטיות וקשות הן טובות במידת מה- כדי להראות לנו עד כמה אנחנו אוהבים בן אדם מסויים, לחוות עולמות אחרים- כדי לראות שמצאנו כבר את העולם הכי אידיאלי ... לסיכום- אני מקווה שעניתי לכם לפי מידת הצורך על נושא ההתמודדות עם פרידות: אני ממליצה בחום רב לנסות לא להרוס את חייכם רק בגלל בן אדם אחד שלא העריך אתכם כפי שאתם- משום ששקיעה בדכאונות היא הדרך הכי גרועה של ההתמודדות, אם מישהו "בורח" לכם ולא נשאר מספיק זמן כדי להעריך אתכם ולהכיר אתכם- אז כנראה שהוא לא ראוי לכם והוא לא אהבתכם הגדולה....




אהבה נכזבת


אז נכון, כולנו היינו שם, כולנו סבלנו שם, או לפחות רובנו זה או שאנחנו מאוהבות בו בסתר והוא בכלל לא יודע, או שיש לו מישהי אחרת ואז הקנאה מצטרפת, או שהוא יודע על רגשותינו ורק פוגע בנו יותר, או שזה קשר שלא מסתדר, או שפשוט נפרדנו ביום אחד בבום גדול וכואב. בכל המקרים, אנחנו לילות שלמים יושבות ובוכות , כל כך הרבה כאב , כל כך הרבה דמעות . אנחנו שואלות את עצמנו ואת אלוהים "למה זה מגיע לי??" וממשיכות לבכות . שוברות את הראש בשאלות "למה הוא פוגע בי כל כך ואני עוד אוהבת אותו יותר מיום ליום". אהבה נכזבת, אותה אהבה חד צדדית, היא אחת התחושות הכי נוראיות שיש, אבל חשוב לי לציין בפניכן שבאמצעות האמונה, כולנו יכולות להתגבר עליה או לפחות להשלים איתה.

טעות נפוצה ראשונה היא : "אני רוצה כבר לשכוח אותו" ועכשיו תני לי לשאול אותך שאלה, אם היית מסוגלת לשכוח אותו אז נראה לך שהיית נתקעת עליו / מתאהבת בו??? התשובה היא לא. פשוט לא. לכן גם אל תעמידי לעצמך ציפיות בשמיים כי את לא תצליחי לעמוד בהן ותתאכזבי כפליים. המטרה שלך היא לא לשכוח, אלא להשלים עם המציאות החדשה. להשלים עם העובדה שהוא לא בשבילך/לא יכול להיות שלך/שייך למישהו אחרת/לא שווה אותך...פשוט לא לך... ברגע שאת לא מצווה על עצמך לשכוח, אלא מאמינה שעלייך להשלים עם זה, זה כבר יותר עדין ונינוח, והרבה פחות מאיים. ושיודעים שהולכים לקראת דרך נוחה יחסית ויוצאים הרבה פחות מבוהלים אלייה, אז הרבה יותר קל לסיים את אותה הדרך...ללא הפחד והחששות.

טעות מספר שתיים : "זה חזק ממני" או "זה מעבר ליכולתי"

תאמיני, תאמיני שזה ביכולתך, ולא שזה חזק ממך, אין דבר חזק ממך כי האמונה שלך חזקה יותר מכל דבר אחר ! אם את תשכנעי את עצמך שזה חזק ממך אז לעולם לא תצליחי להתגבר על זה ! ואם לעומת זאת תביני שהכל בשליטתך, ושאני אומרת הכל אני מתכוונת להכל, אז את תראי איך זה נהפך למשהו מציאותי-בין רגע. זה ביכולתך, הכל תלוי במה שתחליטי. זה אמנם לא יעלם חיש, זה דורש עבודה לא פשוטה. אבל זה עדיין אפשרי. וזה עדיין ביכולתך

טעות מספר שלוש: החוכמה היא לא לשבת בבית ולבכות אבל למרות זאת יש בבכי צורך, הבכי משחרר. "תקופת האבל" גורמת לנו לחשוב המון, ומעבר לזה שהיא מפתחת את היכולת האינטלקטואלית שלנו, ולפעמים מפתחת/מעוררת כישרונות אומנותיים חבויים ( ציור, כתיבה, שירה, ריקוד וכו') אנחנו עוברות איזה שהוא תהליך של השלמה באמצעות הבכי.

בתור אחת שעברה את זה [ועוברת את זה בימים אלו ממש] בטח מצאתן את עצמכן ולא פעם אחת אומרות לעצמכן : " כמה אני יכולה לבכות עליו עוד ??? נמאס לי "... אז כאן אני נכנסת ואני פשוט אסביר לכן, שאין שום רע בבכי, ואין שום סיבה להאיץ בעצמך להפסיק לבכות, כי הבכי לא נמצא שם סתם, ואחרי הבכי בא הצחוק. אם תכירי בעובדה שכואב לך, ובשל הכאב יש להתאבל לקראת מה שיבוא אח"כ, תביני שזה היה שווה את זה, כי שוב, אחרי הבכי בא הצחוק. טעות מספר ארבע והכי נפוצה : אל תאיצי בעצמך מה שבא מהר הולך מהר ומה שבא לאט הולך לאט. ראי את עצמך בתקופת החלמה, תקופה של התחזקות ובנייה מחדש. נסי לקחת את כל האנרגיות שאת משקיעה באהבה כלפיו ולהסב אותם אל אהבה כלפייך, הביטי במראה ותיראי כמה התעללת בעצמך בזמן האחרון. אל תכעסי, תביני, תביני את עצמך, תני לעצמך זמן להחלים ולהתמודד עם הכאב. תאהבי את עצמך עכשיו יותר מכל - את זקוקה לך. ולאט לאט את ועצמך תהיו חברות טובות יותר מתמיד, ותראו איך התגברתן עליו, ותצעדו יחדיו לעבר העתיד. תני לעצמך זמן להבין, לבכות, להתאבל, לצעוק, לצרוח, לפרוק את הכאב. אבל תאמיני שבסופו של התהליך הקשה תוכלי לחיות בטוב ובשלווה עם אותו הלב

טעות מספר חמש: אל תחפשי היגיון ותשובות אל תשאלי למה, אם אף אחד לא הבין עד היום למה אז כנראה שזה מה שצריך להיות. אם תשברי את הראש בלנסות להבין למה, אני מבטיחה לך שתתקעי שם עוד הרבה, ואני בטוחה שזה לא משהו שאת רוצה. תשלימי עם זה שלעולם יש דרכים נפלאות שלעולם לא נבין או נדע את המשמעות שלהן, אבל אנחנו חייבות להאמין שיש להן משמעות, לכל דבר יש משמעות. וגם לתקופה הלא פשוטה הזו, שבסיומה יגיע האור, יגיע קצה המנהרה החשוכה, ואז נגלה גם כמה כוחות היו לנו שלא ידענו עליהם עד היום. ואז נעמוד זקופות בגאווה, נטפח לעצמנו על השכם ונדע שאנחנו בעלות עוצמה שלא ניתנת לתיאור. ושכל העולם הזה קטן עלינו.

טעות מספר שש: אל תנסי לברוח מעצמך ע"י הדחקה תצאי, תבלי, תהיי עם אנשים שאת אוהבת. אבל אל תשכחי שיש לך את הכאב הזה, ושעלייך להקדיש לו זמן, כי אם תדחיקי אותו הו יתנקם בך ויחזור חזק פי שניים. תקדישי לו זמן, לא את כל חייך, אבל זמן הדרוש לו, למחשבה, לתהייה, על מנת להגיע למסקנות.

ותמיד תמיד תזכרי, שאת לא לבד, ושעוד 80% בעולם כרגע מרגיש בודד, ולא רצוי. זוהי תחושה שכל אחד מאיתנו צריך לעבור כדי שלאחר מכן יידע להעריך את היחד, ואת המשמעות וחוסר התחושה של המובן מאליו שיש באהבה. תאמיני, שגם אלייך יום אחד יגיע הנסיך על הסוס הלבן שלו את תמיד מחכה, זה שיהיה שלך ויאהב רק אותך,

ובנתיים תראי לו שיש לו בשביל מה להגיע, תאהבי את עצמך.



*קריידיט לנענע..פורום אהבה 4 גירלס