כנראה פיספסת את הגשם הראשון,
בו הכל נשטף, הכל מתחיל מחדש.
עכשיו תחכה לגשם הבא, אולי האחרון
תצפה לו ותמלא ליבך בחשש
ושוב הדאגות מתפרצות אל תוך ראשך
הורגות אותך לאט, לא נותנות מנוחה
ושוב הדמעות נתקעות בגרון
כנראה פספסת את הגשם הראשון.
ושוב רוצה להרגיש אבל נרטע מכל מגע
ושוב האכזבה מרחפת, וכה נוגה
בידך יש המפתח שיפתח שערים לגן נעול
אבל אינך משתמש בו, והוא כבר חלוד, חלול.
נשמת נשרפת ממגע שקיעה בוערת
ואותו כאב לא עוזב, ואותה אכזבה נשארת
ושוב הדמעות שנתקעות בגרון...
רוץ, אולי תספיק אל הגשם האחרון....
כנראה פיספסת את הגשם הראשון...
אל תשאלו- כי אני לא יודעת מאיפה זה בא לי \=




