ואי כמה זמן לא כתבתי.
משהו מהלב.
אני מסתכלת על הריצפה המלוכלכת, הראש מרחף לו,והדמעות יורדות אין לי מושג למה ואין סיבה בכלל,הן לא מפסיקות לנזול, מנגבת אותן אחת אחרי השנייה ונשברת, צועקת, נלחמת, נופלת, אוהבת, מחייכת, מחבקת, מאושרת.
יש לך עיינים כמו השמש, בואקות וחזקות, אני בוהה בהן שעות ולא מסוגלת להפסיק להסתכל.
יש לך לב מדהים, נדיר , אני לא מפסיקה להתגעגע.
יש לך קול רגוע, שלו, שאני נושמת בשבילו.
יש לך מגע של מלאך, מלטף, מחבק, לא עוזב, אפילו שקשה.
יש לך חיצוניות של נסיך, אצילי, אמיתי, לא כמו כולם, זוהר.
יש לך שפתיים כמו הים, נהנית מהאווריה המצמררת, מהמושלמות.
יש לך חיוך הכי יפה בעולם, שעושה לי את היום רק מלראות אותו.
יש לך צחוק שמרעיד אותי ואת כל העולם.
מה לי יש?
אני לא יודעת מה אני יעשה בלעדיך.
העיינים שלי, יצרבו מכאב, אני ישרף.
הלב שלי, שזקוק לך כל כך יחצה לשניים, ידמם.
הקול הצרוד שלי יתפרק לחתיכות, ואני אחנק.
הידיים, המגע, ישרוטו כל דבר , אחריב כל מה שיעמוד דרכי.
היופי שלי, יכבה, אני כבר לא אהיה אותה אחת, אני אהרס, אהפוך לפשוטת עם.
השפתיים שלי יטבעו באוויר האפל, ואני אסדק, אעלם.
החיוך יהפך לבכי,דמעות של דם.
כבר לא תשמע צחוק מבטני, אלא זעקת רחמים.
אהבה זה דבר שיכול לשמח אנשים או להרוג אותם.
אתה אהבה שלי , ואני לא מסוגלת לחשוב בלי שתהיה לצידי.
הגוף שלי,כל ס"מ בו, חושב עליך, רוצה אותך.
אני אוהבת אותך.
אני חיה אותך.




