נגמר לפני חצי שנה

אני וחבר שלי נפרדנו לפני יותר מחצי שנה,
זאת הייתה החברות הראשונה של שנינו,
הנשיקה והאהבה הראשונה של שנינו.

כולם חשבו שנהיה ביחד מינימום שנתיים, ולא הבינו איך ומתי זה יכול להיגמר..
וגם אני..

אבל אז אחרי חודשיים וחצי, התרחקנו טיפה, כתבתי מכתב וקיוויתי שננסה לתקן ושלא נוותר עלינו,
אבל הוא נפרד ממני..

הייתי שבורה, בכיתי מלא, התפרקתי..
בשלב מסויים חשבתי שזה עבר, אבל כל פעם שאני רואה אותו הלב שלי מתחיל לדפוק כמו לא יודעת מה,
העיניים שלי זוהרות, בורקות, הידיים שלי רק רוצות לחבק אותו.

מה אני עושה?
אני כותבת יומן, פעם במיליון שנה.. אם יש לכם כח לקרוא חלק מזה ולהגיב איך מתמודדים אני ממש אודה לכם.


"לא כתבתי כאן כמעט חודש, רציתי לכתוב רק דברים טובים, לשמור בבטן, לא הלך, קיוויתי שהמצב ישתנה,
אבל זהו,נגמר, כל האהבה הראשונה, הזוג המושלם- אין את זה יותר, כל כך לא רציתי לכתוב את זה, למרות שעברו שבועיים כבר, אני עדיין אוהבת אותו, מה לעשות, אהבה כמו שהייתה לנו, לא תיגמר כל כך מהר, אני קוראת את ההיסטוריה, את הברכה בחודש, את היומן הזה ופשוט לא מאמינה שזהו, שזה נגמר, איך זה קרה? מה הלך לאיבוד? איך מלא להגיד את זה בצחוק אפילו -נפרדנו?! איך? זה קרה כל כך מהר, אני לא מבינה כלום, אנחנו אהבנו אחד את השני וכולם ראו וידעו את זה, לא התביישנו בזה, כי לא היה לנו אכפת מה הם חושבים, היה אכפת לי ממנו ולו ממני, כל האשר לא חשוב, איך אהבה כזו שהייתה אמורה להחזיק שנה-שנתיים או יותר, נגמרה אחרי חודשיים וחצי? איך? פשוט נגמר? זה לא הגיוני! פשוט לא!"

"וואו, ארבעה חודשים עברו לי כל כך, כל כך מהר, אני לא יודעת למה לא כתבתי פה, אולי כי הרגשתי שהיומן הזה קשוק ל**** אולי כי לא רציתי לסיים תקופה מדהימה בחיים שלי, אולי כי לא עיקלתי, אולי כי קיוויתי, אולי כי עוד יש לי רגשות כלפיו?! חשבתי שהוא עבר, אבל למה הוא לא עוזב אותי כבר?! שיל ממני בר, אני לא רוצה אותו, אבל כל פעם שאני רואה אותו יש לי צביטה בלב וכל פעם שאני חושבת עליו עולים לי רק דברים טובים בראש. מה יש בך? מה אתה רוצה ממני? בבקשה תצא לי מהחיים, אני מתחננת ממך, קשה לי, קשה לי, למה אתה מציק? תלך! ילד שהבגרות שלו שואפת ל-0, ילד שקשה לו להתחייב, ילד שיודע לתת אהבהף תצא לי מהחיים, ילד שהוא האהבה שלא יוצאת לא מהראש, אבל יותר גרוע- מהלב? קורים לי עוד כל כך הרבה דברים בחיים אבל תמיד אתה מעל הכל? נכון?!המשפחה, הלימודים, החברות, התחביבים?מעל הכל אה?"

"****..
זו באמת הפעם האחרונה שאני כותבת לך, אני רוצה להמשיך הלאה, אני רוצה להיות עם מישהו חדש, באמת שבחיים לא פגעו בי ככה, באמת שלא היה אכפת לי כל כך ממישהו שנכנס ויצא מהחיים שלי כל כך מהר. תודה, תודה שהראית לי מה זו אהבה, תודה, תודה שלא שיקרת לי פעם אחת, ותודה, תודה שהייתה חלק חשוב בי ובחיים שלי ו**** סליחה, סליחה שכעסתי עליך כשאמרת את האמת וסליחה אם פגעתי בך, אני לא מצטערת שהיינו ביחד, אני גם אף פעם לא אתחרט, אתה בן אדם מדהים ואני אוהבת אותך המון כבן אדם, אני אף פעם לא אשכח אותך ואני מקווה שנהנית בחודשיים וחצי שלנו לפחות כמוני"

"כנראה ששיקרתי בפעם האחרונה שכתבתי פה.. **** למה אתה לא רואה אותי? אני אותה אהבה כמו פעם.. **** זו אני...."


אני לא יכולה, הבן אדם הזה.. הילד הזה. האהבה הזאת.. הלב שלי.. הרגשות, הראש.. כל דבר שאני רואה קשור אליו, סרט שצחקנו עליו או שראינו, צבע שהשתמשתי איתו למתנה לחודש, מתנה שהוא הביא לי, אנשים שהכרתי דרכו, צחוקים ישנים שלנו, בדיחות פרטיות.. ה-כ-ל..

תעזרו לי.. מה עושים?