פרק 7 - The Wedding
לפרקים 1-3
http://www.lovesite.co.il/modules.php?name...pic=88790&st=15
לפרקים 4-6
http://www.lovesite.co.il/modules.php?name...showtopic=89916
פרק הסיום.
---------------------------------------------
מיד עם שובינו מאילת החלו ההכנות הבלתי פוסקות.
מתוקף תפקידי ידעתי בדיוק מה צריך לעשות. קודם כל קבענו תאריך, ה27 בנובמבר 2009 בדיוק שנתיים אחרי שהתחלנו לצאת וקצת פחות מחצי שנה מעכשיו.
נותר לבחור מקום. רצינו משהו קצת שונה מאולם אירועים שגרתי.
נזכרתי במסיבת הקוקטיילים שארגנתי לפני שנה בערך בחיק הטבע.
"נועה זוכרת לפני בערך שנה באירוע של בזק ביער בן שמן?" שאלתי.
"כן, היה משגע" ענתה.
"דמייני את כל האזור בלבן. חופה בקצה, רחבת ריקודים גדולה באמצע מגודר ומתוחם" אמרתי מנסה לגרות את דמיונה.
"נשמע מעולה... אבל.. היתושים הרסו את הערב" אמרה.
"צודקת זה גם נובמבר סכנה לגשם" מרתי בבאסה.
"בעבודה שלך אין איזה חדר שאפשר להשתמש בו?" שאלה.
"האמת יש אולם ענקי בבעלותינו שיכול להכיל 400 איש + רחבת ריקודים" אמרתי.
"דבר עם שמוליק תבדוק את זה" אמרה. שמוליק הבוס שלי.
אחרי 5 דקות אמרתי לה
"שמוליק אישר לי להשתמש בזה, ולא הסכים לקחת תשלום" .
"עכשיו צריך לארגן קיטרינג בר שולחנות ו......." "נועה!!!, תפסיקי להלחץ! אני דואג להכל! בעבודה שלי עובדים על הכל כבר" צעקתי קוטע אותה.
"אז לך תכין קפה ושים איזה סרט בDVD" אמרה בחוצפה.
אחרי חצי שעה הלכנו לים עם חברים, האווירה הייתה מדהימה, נועה כרגיל מסמר הערב.
למחרת בבוקר נועה העירה אותי ואמרה שהיא הולכת עם אימא שלה לסידורים.
חזרתי לישון
לאחר כ5 שעות התעוררתי מנקישות בדלת.
קמתי משפשף עיניים לפתוח אותה.
בדלת. שוטר.
"אור?" שאל השוטר בפתח.
"כן" עניתי וליבי החל לפעום בקצב היסטרי.
"אפשר להכנס?" שאל
"מה קרה " שאלתי בקול חנוק יודע את הבשורה אך דוחה אותה.
"נועה, ואימא שלה נפגעו לפני כחצי שעה מתאונת דרכים והן מאושפזות באיכילוב, תתלווה אלי בבקשה לבית חולים" אמר בקול שקט השפיל את מבטו, ודמעות החלו זולגות על עיניי.
נכנסנו לניידת . בבית החולים הדמעות הפכו לבכי.
אם וביתה שוכבות זו לצד זו מחוסרות הכרה מונשמות ומלאות תחבושות וחבורות.
לינור הגיעה עם יהודה ותפסה אותי בוכה, וחיבקה אותי.
הרופא יצא מהחדר.
"נו דוקטור?" שאלתי בקול חנו.
"אני מבין שאתה הבעל" אמר בקול שקט והשפיל מבטו.
"שרית פגועה במצב בינוני אך יציב ולא נשקפת סכנה לחי" עצר והסדיר את נשימתו.
"נועה סובלת מסדק בגולגולת היא מונשמת בקומה במצב קשה מאוד ויש חשש לפגיעה מוחית בלתי הפיכה שאותה נוכל לברר כשתקום אם תקום, וכרגע יש סכנה ממשית לחיה" אמר וקלט בן רגע איך אדם שהיה המאושר והחזק נפשית מבין כל האנשים הופך לשבר כלי וכל עולמו חרב עליו.
"אני מצטער" אמר ופנה לעיסוקיו.
בשעה הקרובה ישבתי בבכי בלתי נשלט על הכורסא ליד המיטה של אישתי.
מלאה בצינורות ומכשירים מסביבה עטופה בתחבושות ועיניה עצומות.
ב4 חודשים האחרונים השגרה שלי הייתה בבוקר עבודה ומהעבודה עד לבוקר שלמחרת ליד המיטה של אישתי מקווה שתתעורר.
שרית שבינתיים שוחררה העבירה איתי את חלק מהלילות , ונשארה לצידה בבקרים.
החברים באו לבקר פה ושם.
אחרי 4 חודשים בבית המשפט הנהג הפוגע קיבל שנה מאסר בפועל ושלילה לצמיתות.
"רוצח" זעקתי באולם בית המשפט ופוניתי ממנו בכוח ע"י השוטרים.
יום למחרת פסק הדין נועה נפטרה מפצעיה בזמן שליטפתי את ראשה בעדינות. כאילו פסק הדין היה היריה האחרונה בראשה.
את השבעה ישבנו בבית הוריה.
לאחר כחודש עזרתי אומץ ופתחתי את המגירה הפרטית של נועה.
במגירה מצאתי את יומנה האישי וכל מני פריטים אישיים ודברים שכתבתי לה.
מצאתי עוד פתק, סוג של צוואה אפשר לקרוא לזה.
"אור היקר אהובי, משוש חיי,
במידה והינך קורא את זה כנראה שאינני פה עוד בין החיים. אני לא יודעת אם כבר התחתנו אבל מה שבטוח אני רוצה.
בחיים לא אהבתי מישהו כמו שאהבתי אותך.
לצערי זה נגדע מכל סיבה שהיא ואינני פה עוד. אני רוצה שתמשיך הלאה, תתחתן ותביא ילדים, אני רוצה שתהיה מאושר, אך עם זאת תשכח אותי!
אל תשאר מאחורה! קום! בשבילי תתגבר! אני רוצה שתהיה מאושר! הגשם כבר ישטוף את הדמעות.
. SO LONG DARLING.
אוהבת אותך עד אינסוף. שומרת עליך מלמעלה. אישתך, נועה.
"
מזוג מאושר נפרדנו בעל כורכינו.
מהשיר שבועת הנצח, עברנו לשיר "דמעות"
"מלבדך לא הייתה לי אף נערה לא אהבתי לפני אמונים לך שמרתי ואשמור לך גם אחרי"
"אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות הן זולגות אל הקבר החם"
SO LONG DARLING REST IN PEACE" אישתי" זעקתי בהלוויה שלה.
כבר נשבעתי שלעולם לא אצא יותר לבליינדייטים?
שנתיים אחרי מותה של נועה ותליית תמונת זכרון שלה בדירתי, וביקור שבועי קבוע בקברה הכריחו אותי לצאת לבלינדייט אחרי שנתיים שלא התקרבתי לבחורה.
לירז הכירה אותי שבר כלי ולמרות הכל עמדה לצידי תמכה והבינה את כאבי ואובדני. המון שיחות פריקה המון תמיכה ואהבה מצידה. כעסתי על עצמי שאני לא יכול לתת לה את האהבה שמגיע לה . שאלתי אותה אינספור פעמים למה היא נשארת איתי כשהיא יודעת שמגיע לה משהו יותר טוב.
"אני אוהבת אותך, אתה שווה כל מאמץ שלי, אתה לא פוגע בי ואתה מתייחס אלי יפה" אמרה.
"אבל את לא מקבלת אהבה" אמרתי.
"אתה נותן לי בטחון ורוגע ויחס תומך" אני חושבת שזה המירב שאפשר לצפות ממך אחרי מה שעברת" אמרה.
"חסר לי אומנם ה3 מילים האלה "אני אוהב אותך" " אבל אני לא מתעלמת ממה שאתה כן נותן.
"לפעמים זוגיות וחברות טובה נמדדת דווקא מהקשיים והחסרונות ולא מהדברים הטובים" אמרה.
שבוע לאחר מכן ושנה אחרי שנחנו יחד ביקשה לירז להתחתן איתי.
פרצתי בבכי עז.
לירז לא ביקשה את זה שוב.
רק המחשבה על זה שאני עם בחורה שהיא לא נועה גורמת לליבי להשבר ולהרגיש בוגד, אז להתחתן?
לאחר כחודשים בהם היחסים בינינו לא השתנו קראתי שוב את המכתב שנועה השאירה לי וניסיתי לציית לבקשתה והפנמתי את הצורך להמשיך הלאה אבל לא הסמכתי לשכוח.
ביקשתי את ידה של לירז בנוכחות הוריה.
"אתה בטוח?" שאלה לירז בשוק טוטאלי.
"כן" אמרתי בבטחון. פחדתי שתשאל למה. למזלי זה לא קרה.התחתנו לאחר כחודשיים.
לאט לאט גם התחלתי להנות ולהשתחרר ביחסי מין איתה והזוגיות רק השתפרה. לאחר כשנה תחת ברית הנישואין לירז נכנסה להריון והביאה לאוויר העולם את רותם ביתנו הבכורה.
ובקששר לנועה אתם תוהים? אני עדיין מבקר את הקבר שלה אחת לשבועיים ועדיין מזיל דמעה מדי פעם.
לירז מצידה מבינה ותומכת.
את נועה אני בחיים לא אשכח ובחיים לא אפסיק לאהוב.
לאחר 7 שנים נפטרה לירז ממחלת הסרטן אחרי מאבק ממושך כשאני לצידה.
היא השאירה אותי עם רותם בת ה6 וניר בן ה4. הפעם נשבתעי שלעולם לא עוד. 2 חתונות הספיקו לי.
"ומי יודע את הנפש של אדם בבדידותו שמשמיים לא נכתב לו שאהבה היא יעודו?" אני שואל את עצמי.
הסוף.,
אתר האהבה הישראלי