שברת שילמת - סיפור חדש וקצר שאני כתבתי

אחרי המוון זמן שלא כתבתי, היה לי חשק מטורף לכתוב.
לא יצא משהו האמת. היו לי הרבה יותר טובים .
מקווה שתהנו בכל זאת .




שברת שילמת


צלצול הטלפון נכנס לי את תוך החלום והעיר אותי במנגינה נעימה, הבטתי על השעון הכסוף שליד המיטה שלי, 7 וחצי ראבק. מי זה יכול להיות ?
על הצג רקד לו שמו של אדם שממנו לא שמעתי זמן כה רב. כחכחתי בגרוני ועניתי. "היי "
"היי בייב " אפילו הקול שלו נשמע לי בוגר יותר, בטוח בעצמו .
"מי זה ?" זרקתי אל תוך חלל החדר וגרם אפילו לדובי שלי כמעט להוריד לי סטירה מצלצלת .
"זהו ? כבר שכחת אותי?" מה שרציתי קרה. הבטחון העצמי שלו יצא לנפוש בים המלח . " מה אומר לך השם ניר ?"
" ניר .. ניר.. " לא יכולתי שלא לחייך. למרות השעה הפרפרים ריצדו לי בבטן. יאאלה עם הילד הזה .
" אח הילה, הילה, את רק משתבחת עם השנים אני מבין"
"אתה בטח יכול להגיד את זה, כי לא הראית לי סימני חיים במשך שנתיים" כן, קצת כועסת .
"לא שאת נורא התאמצת" הוא נתן לי קונטרה
"אני הייתי היחידה ששלחתי לך הודעה ואמרתי שאני מתגעגעת. אם לא זה, בכלל לא הייתי מדברת איתך "
"צודקת. אני מצטער. יצאתי חזיר " מה אתה עושה ? מודה בטעויות? ממתי? "אני רוצה לפגוש אותך"
חיוך נפרש על פניי ולא יכולתי שלא לנתר מהמיטה "מתי? "
"כמה שיותר מהר " הוא ענה .
"אתה עומד למות או משהו ?" אח הציניות, הציניות . התכונה היותר טובה שבי .
"מגעגועים יפה שלי " והנה חזרנו לשגרה , הוא מחמיא ואני נמסה . הוא הבין שייקח לי שנייה להתאושש וזרק "היום, ב11 בפארק. מתאים לך ? "
"שנייה שנייה שנייה . אתה ? אצלי? בפארק? להזכיר לך איפה אתה גר ?"
"עוד חצי שעה יש לי אוטובוס. אחרי שלוש שעות נסיעה אני אצלך "
"תודיע לי כשאתה באזור " פתחתי את הארון, כוסאוחטק איתו. אין לי מה ללבוש.
"אין מה להודיע. ב11 בפארק . אוהב " והשיחה נותקה .

"מקלחת" צעקתי אל עבר הדובי שלי וניקיתי את שארית קורי השינה מעיניי, אני אצא לקנות בגדים כמה שיותר מהר .


הגעתי לפארק. להפתעתי נפש חיה לא הייתה שם. הבטתי בשעון שעל היד שלי, עשרה לאחת שערה .
הלב שלי דפק כמו מטורף. בקושי נשמתי. לא ראיתי אותו קרוב לשנתיים.
מצחיק שקשר כזה חזק קיים, ורוב הקשר התבסס על התכתבויות באייסיקיו ובמסנג'ר, ולפעמים גם פלאפון.
אני מכירה אותו אולי 4 שנים, ובכל הזמן הזה נפגשנו רק פעם אחת. אבל יש לו מקום גדול אצלי בלב, מה אני יכולה לעשות ?
התיישבתי על הדשא, השמלה התנופפה לה ברוח החזקה והשיער שלי הועף אחורנית. רציתי לא לחשוב על כלום, לא להתרגש כמו ילדה בת 10. אבל לא יכולתי.
צלצול טלפון מהתיק הקטן שנח לידי הקפיץ אותי וגרם לי לענות במהירות שיא. "הלו ?"
"היי לולה, מה קורה ?" מעיין. חברה שלי. הלב חזר למקום .
"דבש נני. ואצלך ? "
"מעוולה. איפה את את לא עונה בבית ?"
"אני לא בבית" חייכתי.
"אז איפה את דני דין קטן שלי ?" מעיין צחקקה ואני אהבתי לשמוע את הצחוק שלה, הוא הרגיע אותי .
"בפארק " אמרתי בשיא הטבעיות
"שו הדא פארק ?"
" הפארק הסגול, ליד הקניון "
"הבנתי הבנתי טיפשה . מה את עושה שם ?"
"מחכה למישהו .. " שוב הבטתי בשעון. חמישה לאחת עשרה. הזמן מסרב לזוז ?
" הוופה, בליינד דייט ?" היא שוב צחקקה .
" כמעט " שוב חייכתי.
"אם את לא מדברת, אני באה עד אלייך ודופקת בך צעקה עד שהפארק הסגול יהפוך לצהוב "
"מופרעת. מחכה לניר "
" ניר ? ניר ניר ? " קשה היה להתעלם מההלם שלה .
" ניר ניר ניר " לא נמאס לך לחייך? כעסתי על עצמי .
"וואו. ממנו לא שמעתי שנים "
"מי שמדברת . " הודיתי


בעוד אני שקועה בשיחה עם נני, מעיין, חברתי הטובה, הוא הגיע .
לבוש בגינ'ס כהה, ובחולצה לבנה מכופתרת צמודה שהבליטה יפה מאוד שהוא כבר לא הילד שפגשתי לפני יותר משנתיים . אדידס לבנות ביצבצו ושערו היה מסופר קצר קצר . גלח כמעט.
" מעיין מה אני עושה ? הוא הגיע " ראיתי אותו מתקרב ומשייט על כל הפארק בעיניו, מחפש אותי .
"הוא הגיע? אז לכי אליו!! " היא צרחה עליי מהצד השני של הקו
"מה ללכת? פשוט ככה ללכת אליו ? אין לי אומץ . "
"אויש הילה זה כולה ניר. הוא מכיר אותך כבר בעל - פה . את מתה לחבק אותו נכון ? "
כן!! כןן!! כןן!! "אממ.. אפשר להגיד שנכון " הוא סוף סוף מצא אותי בעיניו. הוא קפא על המקום. מבטינו נפגשו
"נני הוא לא מוריד ממני את העיניים. נדבר. ביי " ניתקתי והתרוממתי מהדשא, מסדרת קלות את השיער ואת השמלה. מבטו עבר מלמעלה למטה על כל הגוף שלי. הוא חייך.
"אח, איזה חיוך יש לך " לחשתי לעצמי. חייכתי בחזרה והתחלתי להתקרב אליו . הוא ראה שאני מתקדמת והתחיל גם הוא להתקדם אליי .
נפגשנו קרובים מתמיד. אף לאף. הוא הסיט מהפנים שלי קבוצת שיער ובעדינות תחב אותה מאחורי האוזן שלי. השיער חזר שוב לפנים שלי.
"את כל כך יפה " הוא לחש ולאחר נסיון נוסף להסיט את השיער מהפנים שלי (ללא הצלחה) העביר את הידיים שלו אל המותניים שלי.
העברתי את הידיים שלי לאורך הבטן שלו, מעלה אל החזה שלו. הכל כך כך בנוי ומוצק. מתי זה קרה ?
הגעתי לכתפיים שלו ומשכתי אותו אליי בחיבוק.
הוא הרים אותי באוויר והצמיד אותי אליו כל כך חזק. שפחדתי להחנק. אבל כל כך נהניתי. הריח שלו היה אותו ריח מפעם וידיו עטפו אותי בשלמות שמזמן לא הרגשתי.
התחבקנו יותר מ5 דקות זה בטוח. כי כשהוא שחרר אותי מאחיזתו השעה הייתה אחת עשרה ועשרה . וניר אף פעם לא מאחר .


" כמה זמן לא נפגשנו " הוא אמר לי. הבטתי בו, נשען על היד השזופה והשרירית שלו ראשו מוטה הצידה והוא מביט בי בעיניים ממזריות כאלו בצבע דבש.
" כן .. " אמרתי וסידרתי את השמלה שלי שעלתה לה וחשפה לה את הירך השזופה-לבנבנה שלי . טעות הייתה לקנות שמלה .
" שמלה יפה " הוא חייך "אני דווקא אהבתי אותה יותר קודם"
"קודם ? היא חדשה. מתי ראית אותה ? " הזזתי את הפוני שלי מהעיניים
"לא לא . קודם" הוא אמר והזיז שוב את קצוות השמלה כלפי מעלה, חושף בדיוק את אותה ירך שזופה-לבנבנה .
ידעתי באיזה משחק הוא משחק. כמו תמיד הטיזינג בינינו היה מאתגר. תמיד בדקנו מי אומר את המילה האחרונה או מי נכנע ראשון .
ולא, לא התנשקנו.
אנחנו לא סוג כזה של ידידים . . זה יותר אינטימי ופחות אינטימי ממה שנראה לעין . זה מסוג הקשרים שממלאים לך את הלב בכל כך הרבה רגשות שכל מילה רק הורסת.
"הייתי אומרת שבירושלים יש חסך בבחורות " חייכתי את החיוך הממזרי שלי ולא הזזתי את השמלה חזרה למקום הטבעי שלה.
"או -הו . את לא יודעת כמה את טועה " הוא החל לשחק לי בשיער. שיט .
"בטח טועה. טועה עד כדי כך שאני מקבלת טלפון אחרי שנתיים בלי מילה אחת אפילו, שמודיע לי שאתה בדרך אליי . דווקא אליי, הילה הקטנה בחיפה " הטתי את הראש לצד עד שנשען על הכתף שלי. שמש בצבצה מבין העצים וליטפה את פניי בחמימות .
צלצול האוטו גלידה נשמע פתאום.
"וואו איך בא לי. רוצה ?" הוא ניתר כמו פנתר ונעמד על שתיים
"ממ מגנום מריר הולך. בוא קח כסף " הסתובבתי אל הארנק ושלפתי 20 שקלים חדשים ויפים שלא מתקמטים.. לא נהרסים אחרי כביסה ובלתי אפשרי לקרוע אותם. ניסיתי. גאוני לא ?
הסתובבתי. הוא כבר לא היה .
עוד לא הספקתי לשנות תנוחה והוא חזר. מחוייך מתמיד, על שפתו התחתונה מרוחה גלידה בטעם שוקולד. איך לא .
"בבקשה פרינסס " חייכתי והושטתי את היד.
"תודה " אמרתי וניסיתי לפתוח באלגנטיות את העטיפה של המגנום הזה "אוף למה זה לא נפתח לי ? "
"אפשר לעזור לך ?"
"לא " תקפתי וניסיתי לפתוח עם השיניים . העטיפה החליקה מבין השינים שלי ונסגרה על הלשון . הוצאתי יללה כואבת מהפה שלי והחזקתי חזק את השפתיים. מתפללת שהכאב יעבור .
"אמרתי לך לתת לי לעזור לך " הוא צחק ואני המשכתי להתפתל מכאב . 'צוחק מי שצוחק אחרון' אמרתי לעצמי ונתתי לו מכה שגרמה לגלידה שלו לעטר את החולצה שלו בצבעים של חום בייבי בתוספת שברי עוגיות .


"אין מצב שאני עולה אלייך הביתה " ניר מלמל בעודו מתעסק בנסיון נואש להוריד את כל שברי העוגיות מהחולצה שלו "כוסאמא שלך. זה דיזל "
"אי אי אי דיזל " אמרתי בזלזול "אין אצלי אף אחד בבית לפחות עד הלילה " הבטתי בו, החנקתי צחוק " כנס" הכנסתי את המפתח למנעול והצבעתי על דלת הכניסה הפתוחה
"נכנס "
"תוריד את החולצה אני אכניס אותה למכונת כביסה . עוד שעתיים בערך היא תהיה מוכנה לגמרי . עם השמש שיש היום היא תתייבש צ'יק צ'אק " דיברתי אליו מתוך החלון הקטן שמחבר בין חדר הכביסה לבין המקלחת. צעדתי לעבר המקלחת עם מגבת כחולה ביד. כשהגעתי הוא היה בלי חולצה.
אני לא אשקר. בלעתי רוק .
לא יודעת מה גרם לי להעביר את היד שלי בעדינות על הגב שלו . הוא נרתע .
"היי את, לא אמרו לך שצריך לבקש רשות לפני שנוגעים בבן אדם ככה סתם בלי התרעה ?" הוא חייך. ראו שהצלחתי לבלבל אותו .
"אפשר לחשוב שאתה שביר " חייכתי והורדתי את היד ממנו
"מאוד שביר" הוא נצמד אליי "שברת שילמת"
"יש לך פה מגבת" התחמקתי מעיניו "תן לי את החולצה אני אכניס אותה למכונת כביסה " תפסתי את החולצה בכף היד שלי והתקדמתי אל היציאה מהאמבטיה, הוא תפס בידי
"הילה "
הבטתי בו
"תשמרי לי על החולצה הזאת. היא יקרה לי "
"בכייני אני כולה מכניסה אותה למכונת הכביסה, אתה תעמוד בזה לא ?" חייכתי והסתובבתי בעודי נושכת את השפה התחתונה של עצמי ומזכירה לעצמי שוב ' הילה! אין סיכוי! די! '

היה צלצול בדלת. ניר שישב בסלון לידי ערום בחלק גופו העליון קפץ והביט בי במבט מאשים .
"תרגע אידיוט" קמתי מהספה לכיוון הדלת "זה הסיני שהזמנו"
"ידעתי את זה" הוא אמר ואני צחקתי ונתתי לשליח החמוד שעמד בפתח שטר של 100. "שמור את העודף "
בעודי מפזרת את האוכל לצלחות, קלטתי את ניר משהה את המבט שלו עליי "פוסטר ?"
"שלך? אם יש לך אז בכיף " הוא התגרה בי . הנה זה מתחיל
"אני לא חושבת שאני ארצה שבזמן הפנוי שלך תעזר ביד ימין שלך ותחשוב עליי " הבאתי את הצלחות לשולחן בסלון
"אני לא צריך את יד ימין שלי" הוא העביר ערוץ בטלוויזיה " אני יכול להשיג כל מי שבא לי, אל תשכחי "
"אני בטוחה " דחפתי ליד שלו מזלג "בתאבון "
כמו תמיד היה לי כיף איתו. ארוחת הצהריים-בוקר שאכלנו הייתה בול במקום והאוכל היה סתם עוד משחק בשבילנו .

"ככה אמרת לה ?" הייתי מופתעת מאיך שהוא ענה לבחורה שרק הרגע התוודתה על אהבתה כלפיו
"כן. שמעי לא אהבתי אותה " הוא נגס באגרול בשנית ותוכן האגרול נזל על כל הגוף שלו. "אייי זה חם"
לא יכולתי שלא לצחוק "בהחלט כשרון חד פעמי אתה. פעם שלישית גלידה" אמרתי והתחלתי לנגב אותו בעזרת המגבת
"לא תודה" הוא חייך "פעם אחת גלידה בהחלט הספיקה לי היום "
"זהו. אתה נקי "חייכתי אליו . הוא הביט בי
"עדיין לא"
"מה עדיין לא? איפה יש עוד ? "
"פה " אמר והראה לי מקום שפספסתי על הספה
"אני בטח עובדת אצלך" אמרתי בציניות "תנקה אתה" זרקתי עליו את המגבת וניגשתי להתיישב על הספה
"לאן את הולכת?" הוא תפס אותי במותניי והושיב אותי עליו
"מה אתה עושה ניר ?" לחשתי והבטתי בו
"הילה.. את משגעת אותי " הוא צייר את צורת שפתיי כמו במכחול של אהבה
"ניר.. אנחנו לא מהסוג הזה של הידידים. אנחנו בסוג של קשר אחר " ניסיתי לדבר וכל מילה נוספת הכניסה לי עוד פרפרים אל תוך הבטן
"את צודקת לגמרי. אבל את כל כך דורשת " הוא חייך והצמיד אותי אליו
"אתה חושב ?"
"שששש " הוא ליקק את השפה העליונה שלי מצץ אותה בין שפתיו והחדיר את הלשון בעדינות אל תוך הפה שלי . חיבקתי אותו ונצמדתי אליו, נמשכת אל תוך נשיקה מלאת תשוקה שלא חוויתי כבר הרבה זמן בחיי . נו טוב, אהבתי את זה .
"אני מצטער. לא התכוונתי שככה זה ייצא. את בטח חושבת שתכננתי הכל ושבאתי לפה רק כדי לנצל אותך. אבל ממש לא הילה את מאמינה לי? מאוד התגעגעתי אליך וכשראיתי אותך את עשית לי משהו בבטן שלא יכולתי להסביר ואני חייב להודות ש.." הוא דיבר כל כך מהר עד שלא רציתי להקשיב לו יותר. הייתי זקוקה לו "שתוק כבר ניר" אמרתי ומשכתי אותו אליי בחזרה לנשיקה שרציתי. שמילאה אותי בכל כך הרבה טוב .
התנתקנו. כשהבטתי בו לא יכולתי שלא לצחוק
"מה כבר עשיתי?" הוא שאל והביט בי
"חוץ מזה שכל הליפסטיק שלי מרוח עליך ושיש לך מבט של אחד שראה רוח רפאים, לא עשית כלום "
" אהה .. וזה מצחיק אותך אה?"הוא דגדג אותי והפיל אותי על הספה. נשען עליי עם כל גופו השרירי והחם. מחמם אותי .
"מאוד מצחיק אותי" חייכתי. חיוכי נמחק בבת אחת. זה טוב מכדי להיות אמיתי .
"מה קרה ?" הוא הביט בי. הסתכלתי עליו "אני יודע מה את רוצה להגיד, אבל הילה אני חושב ש. . "
"שש, די ניר. שנינו יודעים שזה יותר מדי טוב מכדי שזה יהיה אמיתי. שנינו יצאנו ממערכות יחסים ארוכות עכשיו. שנינו גרים רחוק ושנינו סתם נמשכים אחד לשני. לא באמת אוהבים כמו אהבה של בני זוג " ליטפתי לו את הראש
" מה את אומרת " הוא אמר והתרומם ממני "החולצה שלי כבר מוכנה ? "
"צריכה להיות" קמתי מהספה בדרך לחבל הכביסה "כמו חדשה" הודעתי לו ונתתי לו אותה.
השעה הייתה 5 וחצי. "אני זז. ב6 יש לי אוטובוס " הפנים שלו היו רציניות ועצובות
"זהו? אתה הולך ?" התקרבתי אליו הוא חיבק אותי
"היה לי כיף איתך לולה " הוא חייך חיוך מאולץ "מצטער על מה שקרה"
"אין לך על מה. אני רציתי באותה מידה שרצית ואתה לא צריך להר .." ניסיתי להסביר והוא קטע אותי
"אל תשתדלי יותר מדי. זה בסדר. אני מבין מה את אומרת ואולי זה אפילו הגיוני" הוא הביט בי , קפאתי במקום "אבל באהבה אין הגיון "
"על איזה אהבה אתה מדבר כל הזמן?" זה לא יכול להיות שזה עליי. לא הגיוני .
"על שום אהבה הילה. שום כלום " הוא נשק לי בלחי והתקדם לכיוון הדלת
"טוב נירו .. אז תשמור על קשר, אל תעלם "
"אל תכעסי אם אני אעלם קצת. אוקיי ?" הוא לחש בכאב וירד במדרגות לכיוון דלת היציאה מהבניין
"תשתדל לשמור על קשר . אני אתגעגע "
הוא חייך ויצא מהבניין .


חוץ מהודעה אחת קצרה ולא מובנת שקיבלתי ממנו עוד באותו היום, לא שמעתי מניר כבר שנה וחצי. אבל מי סופר ?
"שברת שילמת" הוא כתב לי ואחר כך כתב רק "תודה על החולצה "
לא ידעתי איך לפענח את המילים שלו, אבל קיוויתי שהוא יבין את ההחלטה שלי יום אחד. הרי זו החלטה שנבעה למענו.
טוב, אז כן, התנשקנו .
אבל אנחנו לא סוג כזה של ידידים . . זה יותר אינטימי ופחות אינטימי ממה שנראה לעין . זה מסוג הקשרים שממלאים לך את הלב בכל כך הרבה רגשות שכל מילה רק הורסת. או שלא ?

**

צלצול הטלפון נכנס לי את תוך החלום והעיר אותי במנגינה נעימה, הבטתי על השעון הכסוף שליד המיטה שלי, 7 וחצי ראבק. מי זה יכול להיות ?
על הצג רקד לו שמו של אדם שממנו לא שמעתי זמן כה רב. כחכחתי בגרוני ועניתי. "היי "
"היי לולה " שמעתי את הקול שאני כל כך אוהבת
"היי נני. לא שמעתי ממך כבר יומיים. איפה את ?" מתחתי את גופי לאט. לא מבינה מה פשר השעה הזאת עכשיו .
"זוכרת את כפיר? "
"כפיר?" שאלתי מנסה לעורר את המוח שלי
"כפייר נו.. הבחור שדיברנו רק באייסיקיו ובמנסג'ר ונפגשנו רק פעם אחת וגם זה היה ממזמן ?" חייכתי. יכולתי לשמוע אותה מאושרת ולדעת כמה כואב לי .
"אה .. כפיר . בטח שזוכרת. מה איתו ?"
"הוא התקשר עכשיו. הוא מגיע כל הדרך מנתניה כדי לראות אותי. התגעגעתי אליו לולה "
"אני יודעת מותק " לחשתי " תעשי לו טובה ותהני איתו. אוקיי ?"
"לולה מה יש לך.? את יודעת שאנחנו לא סוג כזה של ידידים. אנחנו לא אוהבים אחד את השני או משהו כזה "
חייכתי "כן. אני יודעת" אמרתי נזכרת בטעם נשיקה מתוקה ורחוקה
"חוץ מזה אם יקרה בינינו משהו זה יהרוס את כל היחסים הטובים, אני לא רוצה לשבור לו את הלב או משהו" היא נשמעה מוטרדת
"שברת שילמת" הודיתי באכזבה אל הכריות, ואל נני וידעתי
שאחרי ששברתי
הגיע הזמן לשלם .














יום טוב יפים ויפות (: