פרק סיום:
"בוקר טוב," אמר טום למארק כשירד מהמדרגות אל עבר המטבח.
"בוקר טוב," איחל בחזרה מארק.
"אז איך היה אתמול?" שאל טום בעודו מכין נס.
"נפגשנו במסעדה הקבועה עלינו, דיברנו על הכל והתברר שהיא עוד אוהבת אותי."
"אז למה היא אמרה לך שהיא לא ושהיא רוצה להיפרד?" שאל טום מבולבל.
"זה בדיוק מה ששאלתי אותה והיא לא ענתה, היא אמרה רק שזה לא משנה ושעכשיו היא אוהבת אותי וזה מה שחשוב," אמר מארק.
"ומה אמרת לה על זה?"
"לא קיבלתי את זה, אם כל כמות האהבה שלי כלפיה היא משחקת בי ואני לא אתן לזה לקרות," אמר מארק וטום תפח על שכמו.
לפתע, נשמעו דפיקות עדינות בדלת, טום הביט אל מארק ומארק קם מכיסאו והתקדם לדלת.
"טום, כדאי שתבוא," אמר מארק ופניו הביעו חשש, טום התקדם אל הדלת ומארק במהירות התרחק ממנה.
"אני עולה לחדר שלי, ביי," אמר מארק והלך, טום הביט בו לאחור במבט מבולבל והיה קרוב לדלת.
הוא פתח את הדלת עד סופה רואה מולו את אלן, אשר פנייה היו חיוורות עד מאוד.
"מה את עושה פה?" טום שאל בקרירות אך לא יכל להימנע מהסקרנות שתקפה אותו לגבי מראה של אלן.
"אני צריכה לדבר איתך," אמרה אלן בקול חלש וטום השתדל שלא לתפוס אותה ולתת לה נשיקה עצומה.
"אין מה לדבר, זה היה ונגמר, תלכי מפה עכשיו," אמר טום כשהמבט הקריר שלו עוד עוטף את פניו.
"בבקשה טום, זה חשוב!" התעקשה אלן בקול מורם וטום חשב לרגע אם להסכים לה.
"יש לך שתי דקות, תזדרזי," אמר טום ואלן נכנסה לתוך ביתו והתיישבה על כיסא שראתה מולה.
"אוקי," אמרה אלן והשפילה את ראשה, "תראה טום, אני מצטערת על הכל, אני בוכה כל יום, אני רבה עם אבא שלי כל יום, עזבתי את הבית ואני גרה אצל ניקול, אני מודעת לכל מה שעשיתי, לכל הדברים השטותיים שעשיתי, לכל המילים הנוראיות שאמרתי," אמרה אלן וטום הביט בה בעצבות.
"אלן אם זה מה שרצית לומר בסה"כ את יכולה ללכת," אמר טום ואלן קמה מהכיסא.
"לא, יש יותר מזה, הרבה יותר מזה," אמרה אלן ודמעות החלו לרדת מעינייה.
טום המשיך להביט בה במבט מבולבל וחיכה שתמשיך.
"מה קרה?" שאל בסקרנות.
"ניסיתי להתאבד פעמיים," אמרה אלן וגל צמרמורת תקף את טום.
"ואיך זה נמנע כל פעם?" שאל שנית.
"ניקול," אמרה אלן והרימה את שרוולה, "תראה!" צעקה אלן שהראתה לו את הצלקות מהחתכים שעשתה לעצמה.
טום במהירות התקרב אליה וכיסה את ידה עם שרוולה, מבוהל מהמראה.
מגע ידו בידה של אלן גרם לשניהם צמרמורות והתהפכויות שחשו בהן בעבר שוב, טום הביט בעינייה של אלן, כמעט קרוב לסליחה.
ברגע האחרון, כשפניהם קרובים לנשיקה חזר טום למציאות ונזכר במה שאלן כמעט ועשתה, טום התרחק מאלן ואלן השפילה את ראשה.
"אני אלך," אמרה, לקחה את תיקה וקמה מהכיסא מתקדמת לדלת.
"ביי טום," אמרה ויצאה מביתו.
דמעות התפרצו מעיניו תוך מספר שניות, הן הציפו את פניו והחווירו כל רגש שמח שהיה בתוכו, אף על פי שלפני כן אלן האירה את המקומות החשוכים שהיו בטום, הן נכבו שוב, יותר ממה שהיו קודם.
לאחר מספר דקות שהרגישו לטום כמו נצח נשמעו דפיקות חוזרות בדלת, הוא מחא את דמעותיו ושתף את פניו במהירות.
"רגע," אמר טום וניגש לדלת פותח אותה, רואה אותה שוב.
"לא הלכת?" שאל טום את אלן.
"לא, אני לא מסוגלת טום," אמרה אלן התקרבה לטום וחיבקה אותו בחוזקה, דבר שחיכתה ורצתה בכל הזמן שהם לא היו ביחד.
טום הריח את ריחה הנעים והממכר של אלן, שאליו התגעגע כל כך, חש בחום גופה העדין שכמותו לא ידע.
"התגעגעתי אליך כל כך," התוודה טום ואלן חייכה אליו ונישקה אותו, נשיקה שעבר בה געגוע, תשוקה ובעיקר אהבה.
אלן הביטה בטום, תפסה את ידו והלכה במהירות אל חדרו, סוגרת אחריהם את הדלת ומנשקת אותו בלהיטות.
"את בטוחה?" שאל טום שהיה מעל אלן.
"כן, אני הכי בטוחה בעולם," אמרה וחייכה חיוך מאושר, טום הביט בה, הוא חיכה לרגע הזה כמו שלא חיכה מעולם למשהו שרצה.
הוא החליט לעבור לדרך עדינה, הוא העביר את ידו על גופה העדין והוריד את חולצתה באיטיות ומנשק כל חלק בבטנה. הוא עבר לרגלייה ופשט את הג'ינס שלבשה תוך כמה שניות, רואה את רגליה הנפלאות בצורתן.
טום הוריד את מכנסיו וחולצתו תוך כמה שניות, נשאר בלבד עם תחתוניו, כמו אלן שבנוסף נשארה עם חזייתה.
"את בטוחה?" שאל שוב טום כדאי להיות בטוח כשהם היו ערומים מתחת לשמיכה.
"כן," אמרה וחייכה חיוך מבטיח.
"אני אוהב אותך כל כך מדהימה שלי," אמרה טום ונשק לפיה, מתחיל להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, חש בה כמו שלא חש מעולם.
אלן הראתה סימני כאב וטום ליטף את פניה, "להפסיק?" שאל.
"לא זה בסדר," אמרה אלן ונישקה לשפתיו של טום.
למרבה הקסם, שניהם גמרו יחידו.
מחובקים, מיוזעים, מאוהבים.
"אני אוהבת אותך," אמרה אלן, חיבקה ונישקה את טום.
"גמאני אוהב אותך," אמר טום, מרגיש בחום גופה.
"תבטיחי לי משהו," אמר לפתע טום.
"כל דבר," אמרה ואחזה בידו.
"אני רוצה שתבטיחי שתגמרי עם השקרים, שאת איתי ב-100%, לא עובדת בסתר עם מישהו בשביל לנקום בי, איתי ורק איתי," אמר טום ואלן חייכה.
"אני מבטיחה, זו היתה הטעות הכי ענקית שעשיתי בחיים ואני מצטערת עליה עד היום, נגמרו השקרים," אמרה אלן, מנשקת את פיו של טום בתשוקה ענקית ששררה בניהם.
כך טום ואלן היו ברגע האמיתי שלהם, יחידו במלוא המובן של המילה.
נפשותיהם היו מיועדים אחד לשנייה כמו נפשות תאומות, רק שמיקרם היה טיפה שונה, עמדו להם תקלות בדרך, אך לבסוף זה היה ידוע,
אלן וטום הם זוג, זוג שכרגע ידוע שלא ייפרד לעולם.
מה יהיה בהמשך?
לזה, רק דמיונכם יענה.
אז זהו, זה הסוף.
החלטתי לסיים מכמה סיבות מתוכן שאין לי כמעט זמן וגם לדעתי הסיפור מיצה.
מקווה שאהבתן 😊
ותודה על כל התגובות המדהימות שכל כך נהנתי לקרוא .. 😊
שיהיה לכן אחלה שבת ואחלה סופ"ש 😊




