בית הרוחות - פרק ראשון--
לפני 5 שנים כאשר הייתי בת 11 ואחותי הקטנה
בת שנה ההורים שלנו נרצחו !
אמא שלי הייתה אישה ממש יפה
היה לה שער שטני גלי ועיינים בצבע דבש
היא הייתה ממש נחמדה ואהבה אותי ואת אחותי מאוד
אבא שלי היה איש חזק היה לו שער שחור ועיניים כחולות
היה לו עסק ענק והם היו מרוויחים הרבה כסף
היו הרבה אנשים מסביבם אשר קינאו בהם
ויום אחד כאשר אני ואחותי היינו אצל סבתא שלי
מישהו ניכנס לבית שלנו וירה בהורים שלי
סבתא שלי הייתה ממש זקנה ולא יכלה לטפל בנו
אז שלחו אותנו לפנימיה
---
נשמעו נקישות על הדלת של החדר שלי
ושל אחותי קארינה ,
קמתי הסתכלתי על השעה שהייתה 6:42
"רק שנייה " אמרתי בקול
פתחתי את הדלת ומולי עמדה מנהלת הפנימיה
"ליז לדרמן וקארינה לדרמן , תגיעו אלי היום בשעה 9:00 למשרד
יש אישה אשר רוצה לאמץ אתכן " אמרה מקול רם
"א..ממ אוקי גברת מירה " אמרתי עם חיוך על פני
המנהלת הסתובבה והלכה ואני סגרתי את הדלת
ניכנסתי למקלחת התקלחתי ציצחתי שיניים עשיתי פן בשער
הסתכלתי על השעון והיה כבר 7:21
"קארינהה תקומי יפה שלי " לחשתי לקארינה אשר ישנה
"אוקי ליז " אמרה לי בעייפות
"תלכי להתקלח תצחצחי שיניים ותבואי אני יעשה לך פן בשער
אחרי 15 תקות קארינה יצאה מהמקלחת עשיתי לה פן בשער
שמתי עלייה חצאית ג'ינס וגופייה לבנה עם ציורים בזהב ונעלי בובה לבנות
שמתי לה קשת בשער בצבע זהב וקצת מהבושם שלי D :
אני שמתי עלי מכנס קצר בצבע לבן חולצה בצבע סגול נעל עקב בצבע כסף
חגורה בצבע כסף ותיק בצבע כסף התאפרתי ושמתי בושם ויצאנו עם אחותי לכיוון
חדר של המנהלת הסתכלתי על השעון שהיה תלוי בכניסה לחדר והיה כבר 9:02
דפקתי על הדלת
" תיכנסו " שמעתי מהצד השני
פתחתי את הדלת וניכנסנו
"שלום " אמרתי עם חיוך לאישה הנחמדה שעמדה מולי
"שלום לכן חמודות " אמרה לי האישה עם חיוך
"תתישבו " אמרה לי המנהלת
התישבנו
"אז ספרו לי משהו עליכן " אמרה האישה
"שמי ליז ולה קוראים קארינה אני בת 16 והיא בת 5 " אמרתי
"שמי מירב אני בת 37 יש לי בן בגילך והוא גם מאומץ הוא כבר שנתיים גר איתי " אמרה האישה בחיוך
" תגידי יש לך בובות בבית ? " התפרצה אחותי וציחקקה קצת
" עכשיו אין אבל על תדאגי אנחנו נילך ונקנה לך כמה בובות שאת רוצה " אמרה האישה
"יופפפפי " אמרה אחותי בשמחה
"סליחה על זה שאני מתפרצת אבל ליז וקארינה
תצאו בבקשה אני צריכה לדבר עם גברת מירב "אמרה המנהלת
יצאנו וכעבור מספר דקות האישה יצאה עם חיוך על הפנים
"לכו תאספו תדברים שלכם והאוטו שלי מחכה לכן למטה " אמרה וקרצה
"ייייש " צעקה קארינה
--
כעבור שעה של נסיעה הגענו לביתה של האישה
הוא היה ענק ותאמת מפחיד
--
"תיכנסו" אמרה האישה
ניכנסנו הבית היה ממש מוזר כולו
עם תמונות ישנות של ילדה קטנה ועוד אנשים
קארינה החזיקה לי חזק תיד
"תעלו למעלה החדר הרביעי מצד שמאל הוא שלך ליז והחדר ליד של קארינה" אמרה
"אממ .. אני וקארינה יכולות להיות ביחד בחדר ? " שאלתי בעודי טיפה מפחדת
"לא ! " אמרה בכעס
"אנחנו אבל רגילות להיות ביחד בחדר " אמרתי והגברתי תקול
"המנהלת אמרה לי, אז על תדאגו עשיתי דלת בין החדר שלך לבין החדר של קארינה " אמרה וזרקה את המעיל שלה על הספה החומה
"אוקי " מילמתי ועלינו למעלה
ניכנסתי לחדר שלי ראיתי שיש שם הרבה דברים
והכל מסודר גם החדר של קארינה היה מסודר
הצצתי מהדלת שמפרידה בין החדרים וראיתי שקארינה נירדמה
אז גם אני נישכבתי במיטה שלי והתחלתי לחשוב על הבית הזה
הוא היה מאוד מוזר יש בו הרבה תמונות ישנות ובקושי יש בבית אור
שמתי לב שגם החדר שלי חשוך אז פתחתי את הווילון ושוב נשכבתי על המיטה
פתאום ניכנס לחדר שלי נער הבנתי שזה אותו הנער שהיא סיפרה עליו
"אפשר להכנס ? " שאל אותי עם חיוך מקסים
"אממ כן בטח " אמרתי והתישבתי על המטיה
והוא גם התישב על המיטה
" אז איך קוראים לך ? " שאל אותי
"ליז לאחותי קאינה ... ולך ? " אמרתי לו
"לי עומר " אמר
"אהה נעים להכיר עומר " אמרתי
" את מזכירה לי מישהוו .. " אמר והסתכל עלי מקרוב
"את מי ? " שאלתי
"לא זוכר " אמר
"בואי נצא לחצר " אמר לי בעודו קם מהמיטה
"טוב " קמתי גם אני ויצאנו מהחדר ויצאנו לחצר הענק
התישבנו על ספסל שהיה מול אגם קטן כזה
" אז אתה הרבה זמן פה ? " שאלתי
" שנתיים , היא אימצה אותי כשהייתי בן 14 " אמר
"אוקיי " אמרתי
"הספקתי כבר להכיר את כול הבית הזה , לצערי " מילמל
"מה זאות אומרת ? " שאלתי
"אני יספר לך מאוחר יותר " אמר
"אז איפה אתה לומד ? " שאלתי
"בבית ספר שבעיר שליד , את תלמדי איתי באותה כיתה " אמר וחייך
"אהה יופפי " אמרתי
"אהה ועוד דבר עם לא שמת לב אז אנחנו לא בתוך עיר אנחנו 20 דקות נסיעה מעיר
זה הבית של סבא של סבא של סבא של מירב " אמר
"רואים שהבית ישן " אמרתי בצחוק
"כן אהה " אמר
"וואו אבל הבית הזה ממש ענק , מזה כמה חדרים יש רק בקומה השנייה ?! " אמרתי בחיוך
"ענק בטח ענק " אמר
"אממ תראי בחיים על תכנסי לחדר השישי משמאל " אמר לי בלחץ
"למהה ? זה שתי חדרים מהחדר של אחותי " אמרתי
"תביני הכל עוד כמה זמן , אבל על תכנסי ועל תפתחי בלילה את הדלת עם את שומעת קולות של ילדה קטנה " אמר בלחץ
"אני לא מבינה , מה קורה פה ? " שאלתי כולי לחוצה וחוששת מהתשובה
"את מאמינה ברוחות ? " שאל
ופתאום אחותי הקטנה רצה אלינו מאחורה
"קוקיי שליי איך ידעת שאנחנו פה ? " שאלתי אותה
"הילדה הקטנה אמרה לי " אמרה לי עם חיוך
"איזה ילדה קטנה ? " שאל עומר בלחץ
"הילדה הקטנה , היא גם שיחקה איתי בבובות "
ואו התחלה יפה ...
סיפור מותח כזה ....
תווווות וYana18
תודהה D :
QUOTE (תווווות @ 01/08/2008) תמשיכי מעניין
😉
אימלה מזה יש רוחות בבית ?
יואו איזה מתח תמשיכי !!!
בית הרוחות -פרק 2
"קארינה מתוקה הילדה דפקה לך על הדלת בחדר ? " שאל עומר בשלווה אך בפחד
"כן .. והיא אמרה לי זאת אני דיינה, אני יכולה להכנס ? והיא גם הייתה ממש נחמדה " אמרה לעומר
"ומה אמרת לה ? " שאל עומר
"שהיא יכולה להכנס " אמרה עםם חיוך
"ילדיייםם ? " שמעתי צעקה מכיוון הבית
הסתובבנו אני ועומר בבהלה ואז ראינו שזאות הייתה מירב
"בואו לאכול חמודים " אמרה עם חיוך
"שנייה באים " אמר עומר למירב בצעקה
"תראי עם היום בלילה תשני עם קארינה בחדר שלך ! " אמר לי עומר
"טוב , אבל אתה מוכן לספר לי מה קורה פה ? " אמרתי לו בעצבים
"אחרי האוכל מירב תיקח את קארינה בשביל לרשום אותה לגן
היא אמרה לי שהם גם ילכו לקנות לה בובות אז זה יקח הרבה זמן
והזמן הזה אני יספר לך הכל " אמר בביטחון וקם מהספסל והתחיל ללכת לכיוון
הבית גם אני קמתי לקחתי את קארינה ביד והתחלנו גם ללכת
--
"אז איך הבית החדש ? " שאלה מירב בזמן שאכלנו
"יפיפה " אמרתי עם חיוך
"גם כיף פה , יש עם מי לשחק " אמרה קארינה
חיוכה של מירב נעלם " מה זאות אומרת ? " אמרה בקול רם
"אממ שיחקנו איתה מחבואים בגלל זה היא אמרה את זה " אמר עומר ועשה לי פרצוף של תשתיקי את אחותך
אמרתי לקארינה באוזן שלא תדבר על זה יותר והיא הבינה ושתקה
"טוב אני רואה שסיימתם לאכול אז ליז תעלי לחדר ותלבישי את קארינה
בבגדים חמים ואני והיא ניסע לקנות לה בובות ולהרשם לגן" אמרה עם חיוך
"טוב " עניתי לה
עליתי עם קארינה לחדר שלי
ואמרתי לה " קארינה יאפה שלי תראי שום מילה לגברת מירב על הילדה אפילו על תזכירי לה אותה "
"טוב כבר הבנתי את זה " אמרה לי
ואני האמנתי לה שלא תגיד כלום למה היא ילדה שקולטת מהר ( : ,
ניכנסתי לחדר שלה והסתכלתי על בובה שהייתה זרוקה לה
"קאריננה ? " צעקתי
"אהה ליז " אמרה לי בעודה מתקרבת אלי
"מה זאות הבובה הזאות ? " שאלתי
"זאת הבובה של הילדה היא אמרה לי בוא בלילה אלייה לחדר בשביל להחזיר לה אותה
או שזה יגמר רע מאוד עם אני לא יבוא " אמרה לי בלחש
"לכי לחדר שלי מהר " אמרתי לה
לקחתי לה מכנס ארוך מעיל וחולצה ארוכה הלבשתי אותה בחדר שלי ויצאנו
והבאתי אותה למירב
"שום מילה למירב" לחשתי בעוודי מנשקת אותה בלחי
עליתי מהר לקומה השנייה וניכנסתי לחדר של עומר
"מה קרה ? למה את מתנשפת ? " שאל אותי עומר
"ה..בו..בה שהןן שיחקו בה נשארה בחדר של קארינה
וקארינה אמרה לי שהילדה אמרה שעם היא לא תבוא אלייה בלילה
זה יגמר רע מאוד "אמרתי בפחד
"בואיייי איתי מהר " אמר לי ויצא בריצה מהחדר שלו והתחיל לרוץ לכיוון החדר של קארינה
ניכנסנו לחדר והבובה הייתה זרוקה
"הבובה הזאות , חיבים להחזיר אותה לחדר או שזה באמת יגמר רע " אמר
"למה אתה מתכוון ? " שאלתי לחוצה
"תאמיני לי , היו עוד הרבה לפניכם שהילדה הרגה " אמר בלחץ
"אז שנייה , אז עם היא הרגה את כולם למה אתה חיי ? " שאלתי בפחד מתרחקת ממנו מספר צעדים
"על תבהלי , פשוט בואי לפני שהיה מאוחר " אמר ולקח אותתי ביד
היד שלו הייתה חמימה והוא היה כזה גיברי ויפה
"נווו יאא טיפשה על מה את חושבתת , בואי כבר " קטע את המחשבות שלי
"באה באה "
התקרבנו לחדר עומר לקח נשימה ארוכה ודפק עלייה
"היי עומר וליז , באתם לשחק איתי ? " שמענו קול של ילדה מעבר לדלת
"איך היא יודעת שזה אנחנו " שאלתי את עומר
"היא יודעת הכל ותיסתמי " אמר בכעס
"מרייה זוכרת מה שאמרתי לך ? " אומר שאל את הילדה
"מה ? " שאלה הילדה
"שתפסיקי לשחק עם ילדים " אמר בכעס
" היה לי משעמם " אמרה וראיתי שהידית יורדת והדלת נפתחת
ראיתי מולי דמות לא ברורה של ילדה היא לבשה מכנס שחור וגופייה לבנה
והיה לה שער בלונדיני גולש היא נראתה טוב אבל מפחידה
" קחי את הבובה שלך , ושלא תתקרבי לחדר שלהן ! " אמר עומר למרייה
"היי ליז " אמרה לי עם חיוך מצמרר
ואני שתקתי ולקחתי מספר צעדים אחורה
"אני יודעת שאת מפחדת , אבל אני לא יפגע בך " אמרה בשקט
"יופי עכשיו תכנסי לחדר ועל תצאי משם ! " אמר עומר ילדה אשר הקשיבה לו וניכנסה לחדר
ואני ותומר החלנו להתקדם לכיוון של החדר שלו
ניכנסנו לחדר שלו ורציתי להוציא משהו מהפה אך לא יכולתי הייתי בהלם של החיים שלי ,
אתם יודעים לא כל יום אתם מגיעים לבית מוזר ומדברים עם רוחות .
"אני יודע שאת בהלם " אמר עומר
"רק בהלם ? אני רוצה לדדעת מי היא ? " אמרתי בקול רם
שבי אני יספר לך הכל מההתחלה
"
למירב היו שתי בנות
הבת הגדולה שהייתה בת 5 והבת הקטנה שהייתה ב3
זאותי שהייתה בת חמש הייתה מאוד רעה
וזאותי שבת שלוש היייתה ננחמדה
יום אחד הילדה בת 5 באה לאחותה והחילה לשחק איתה
והשאירה אצלה את הבובה שלה ואמרה לה שאם היא לא תחזיר
את הבובה עד הבוקר זה יגמר רע מאוד ,
אך הילדה בת 3 לא הבינה כי הייתה קטנה ולא החזירה את הבובה
ופשוט בבוקר נרצחה על ידי אחותה הגדולה
אחרי שתפסו את הילדה שלחו אותה לבית משוגעים
ואז קרא לילדה משהו ואמרו שהיא מתה ...
ומאותו הזמן היא רוצחת אנשים
(לפחות זה מה שאני גיליתי)" אמר עומר
"אז שנייה , ומהה איתךך ? " שאלתי
"ביום הראשון היא באה אלי והתחילה לשחק איתי
והשאירה אצלי את הבובה ואני ראיתי את הבובה והחזרתי לה אותה בזמן
בגלל זה אני חיי " אמר
"איך אתה יודע על כל זה ? " שאלתי
"מאותו היום אני והיא נהיינו חברים והיא סיפרה לי
היא אמרה שהיא לא עושה את זה בכוונה פשוט מישהו אומר לה לעשות את זה " אמר
"מי אומר לה ? " שאלתי
"דוד שלה " אמר
סיפור הזוי למדי,
אבל מגניב (:
תמשיכי ...
תודה : )
המשך היה ביום ראשון ...
חחח הזוי רצח אבל מגניב ...
תמשיכי 😊
QUOTE (נווופרי @ 01/08/2008) סיפור הזוי למדי,
אבל מגניב (:
תמשיכי ...
😊
