ושוב כמו בכל בוקר אני רואה אותך
זה כל כך טוב שאת יפה
וכל כך רע שאת רעה
מסתכלת עלי שעות ארוכות ולא אומרת דבר
אם רק היית יודעת שמילה ממך היתה עושה אותי מאושר
אז הולך עם הראש למעלה , משתדל שלא ליפול
כשלאט לאט הספק הופך להיות יותר גדול
מה יש לך להסתיר אני לא יודע
מנסה להקשיב אבל לא שומע
מחייכת אלי לרגע ואז שוב הולכת
הלוואי והייתי יודע ממה את מפחדת
מנסה להגיד לך מילה למרות החשש מדחייה
ואפילו תשובה מפורשת אני לא מקבל
רק צחוק ביישני ומבט שנופל
וגם כשמתעקש את עונה בהססנות
שאהבה זה לא בשבילך ולדעתך זו סתם טעות
ואני תוהה ילדה אם זו את שמוזרה
או שאני שנמשכתי לכזאת צרה
ואת משאירה אותי עם לב שבור
מחייכת וקרובה אבל הגבול מאוד ברור
אהבה לידך אסור להזכיר
כי מהר את בורחת בצעד מהיר
אז מה עובר עליך כנראה שלעולם לא אדע
היו לי כוונות אך לא הצלחתי לפתור את החידה.




