"לאן אתה הולך אהובי ...?
לאן רגליך פוסעות,
ולמה מקוות?
ידענו נחמה אהובי,
לא ידענו קרבות,
מאלפי הלילות.
דמעות הנקוות בעיניך,
צורבות בעיניי.
שנים שסדוקות על פניך חלפו גם עלי...
מאמי,
מה נהיה ממני?!
צוחקת ובוכה,
תמיד אהיה אחרת בשבילך.
מאמי ,
מה נהיה ממני?!
נשכחת מליבך
אך מבטך לנצח יישאר איתי...
אז בוא ותגלה אותי.
מכל מה שהיה לנו אז,
לא נשאר לי דבר,
רק כאב בחזה.
מכל מה שקיוויתי לו אז,
בתוכי מה נשאר?
רק הרגע הזה.
מאמי,
מה נהיה ממני...?!
צוחקת ובוכה,
תמיד אהיה אחרת בשבילך.
מאמי,
מה נהיה ממני ?
נשכחת מליבך,
אך מבטך לנצח יישאר איתי... "
די כבר. די.




