מי שטרם קרא את הפרק הראשון , מוזמן לקרוא אותו ע"י לחיצה כאן .
^..____________________________..^
פרק ב' ; " מועדון הדמים "
" השעה היא 03:00 לפנות בוקר , אנו משדרים ממועדון ה"סנייק " אשר ברחוב המסגר בת"א ."
שגב נותר המום . הוא לא האמין למשמע אוזניו .
באותו מקום שבו בילה בדיוק כ-10 דק' לפני , " בוצע רצח קבוצתי בה נהרגו עשרות בני נוער, המניעים עדיין לא ברורים . "
התמוונות על המסך החלו לרוץ . . הכל עדיין לא ברור , ולא ידוע .
הוא לקח את הטלפון הנייד שלו , והחל להתקשר אל דקלה : " המנוי שאליו הגעת אינו זמין , אנא נסה במועד מאוחר יותר " .
שגב , לא התייאש וניסה שוב ושוב . .
כשראה שאין תועלת בניסיונותיו , הוא נהג חזרה אל המועדון - " מועדון הדמים " כפי שאנשי התקשורת נהגו לקרוא לו .
מיד הוא הבחין בהמולה ; אמבולנסים , ניידות של משטרה , אנשים רצים , קולות , צרחות , ואי וודאות גדול .
הוא יצא מהרכב , והחל לרוץ אל המועדון . הוא רץ , לא הפסיק , הדבר היחיד שרצה הוא לראות את פניה של דקלה .
לפתע שוטר החל לצעוק : " היי ילד ! אסור להיכנס , תצא משם מהר !! " .
שגב הצעלם מהוראות השוטר ונכנס אל המועדון , הוא לא האמין למראה עיניו :
המקום שרקד בו כחצי שעה קודם , הפך לזירת רצח - דם בכל מקום , שקיות , בגדים וחפצים מגואלים בדם .
ואז , הוא החל לפסוע למקום האחרון בו ראה את דקלה . בצעדים קטנים , כאילו מהסס לא להיכנס -
הוא נזכר בדקלה עם אותו בחור , בתא השירותים . .
שגב נכנס אל השירותים וצעק
" דקקקללה !!!!!!!!!! "
הוא החל לחפש בתאי השירותים , מתחת לכיור ובארון השירות .. הוא לא מצא אותה . כשעמד לצאת משם ,
הוא הבחין בפיסת בד שהסתתרה מאחורי הדלת . מהר מאוד הוא הבחין שזו החולצה שדקלה שמה .
שגב נעצר , אחז בחולצה והחל להריח אותה - אי אפשר היה לטעות , זו החולצה של דקלה .
השעה היא 04:08 , שגב ממתין לרשימת הפצועים בביה"ח בלינסון .
כבר רבע שעה שהוא ממתין , והסבלנות שלו פוקעת . הוא מחליט לנסות ולהתקשר במקביל לבתי חולים נוספים :
תל השומר , איכילוב . . אף אחד לא יודע כלום .
הוא כמעט נשבר : שגב פותח את הארנק ושולף משם את התמונה האחרונה שלו ושל דקלה .
זה היה ביום ההולדת של עמית , אחות של שגב . דקלה ושגב תפקדו במסיבת יום ההולדת על תקן ליצנים .
הוא הביט בתמונה , ואמר : " דקלה , לא משנה איפה את עכשיו - אני רוצה לראות אותך , להריח אותך ,
לחבק אותך , לנשום אותך . . להרגיש שאת פה לידי - מחבקת אותי כמו שאת תמיד עושה . . "
הוא החל לבכות , לא רצה לחשוב על הגרוע מכל . שגב האמין שקלה חיה . חיה , נושמת , וצוחקת .
הוא רק צריך לחפש אותה איפשהו . .
" באבו - כביר " ענתה הפקידה בביה"ח .
הבחורה שאתה מחפש , נמצאת כנראה באבו - כביר . אתה צריך ללכת לשם ולזהות אם היא בין הגופות .
. . .
