'במקום שיש אהבה, יש הכל' - פרק 1
תצלצל כבר, אני מחכה רק לדבר אחד.
רק לקול שלך, שתגיד לי דבר אחד.
אתה יודע מה... אתה יודע למה אני מחכה.
השקט שהוצף בתוך הבית, ההד מבחוץ נשמע...
הד של ילדים בגינה, צועקים ושמחים.
הלוואי והייתי חוזרת לגיל הזה, לגיל שאין בעיות ואין דאגות.
הלוואי ושום דבר לא היה קורה לי, אבל זה קרה.
הלוואי ולא היית פוגע בי ככה.
זה אמור להיות הסוף שלי.
עכשיו...
"תמיד אהבתי אותך" לחשתי בין כל הדמעות והחנק.
"אני עדיין אוהבת אותך" התחננתי שהוא ישמע אותי
"ואני תמיד יאהב אותך..." אמרתי בפעם האחרונה, מבינה שזה באמת הסוף והוא לא הולך לצלצל אליי בזמן הקרוב.
לקחתי את קופסת הכדורים הלבנה שהייתה על השולחן הכהה הקטן,
מתקשה לפתוח את אותה קופסא מרוב הזיעה שעל ידיי.. הן מחליקות.
מנסה שוב פעם לפתוח בעדינות יותר.
פתחתי, מוציאה 17 כדורים לבנים בגודל בינוני, מניחה אותם על השולחן.
לוקחת את הכדור הראשון, ובולעת
לוקחת את הכדור השני ובולעת...
הבכי חוזר אלי. זה עומד להיגמר סוף סוף, הכל.
ממשיכה לבלוע את הכדורים.
שותה מהכוס זכוכית הגדולה שהייתה מלאה מים.. שותה את הכל, עד הטיפה האחרונה.
שוכבת על הספה,
ומחכה... מחכה שיגיע הסוף.
כל שנייה שעוברת מרגישה לי כמו נצח, רק שיגמר כבר.
צלצול הטלפון שבר את השקט שצף בבית הגדול...
-לפני שנתיים-
"את קולטת דני שלי?" רותם לחשה לי מאחור
"איך הזמן טס אני לא מאמינה, רק לפני שבוע התחלנו את התיכון, וכבר אנחנו י"א" אמרתי מסתובבת אליה מחייכת.
"אז..." היא התחילה והחזקנו את היד אחת של השנייה "שתהיה לנו שנה נפלאה?" אמרה עם חיוך שחשף את שיניה הלבנות והיפות.
"אמן" אמרתי ונכנסו מהשער לתוך מתחם הבית ספר הגדול...
'אכן הולכת להיות שנה נפלאה' חשבתי לעצמי שראיתי את אורן מתקרב אלינו....
---
אם אהבתם ואתם רוצים המשך תגיבו 😊
ואם יש הערות אני אשמח לשמוע..




