המלאך שלי פרש את הכנפיים ,
ואני פה יושבת ובוכה .
כשאמרת לי שאני הטעם לחיים שלך . . חייכתי אליך .
והיום ?
היום אתה כבר לא פה .
היום רצית להיות מלאך אבל עם כנפיים . .
רק ביקשתי ממך שניתן לשנינו חופש , כדי שנתגעגע אחד לשני עוד ועוד .
אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך ..
אבל עצמתי את העיניים ואתה נעלמת ,
עלית לשמיים ..
אם יבואו וישאלו אותי למה הוא עשה את זה , מה אני יגיד ?
שהכל קרה בגללי .?
איך אוכל לחיות עם המציאות שאתה לא פה , שהרגת את עצמך בשבילי .
כעת הלב נשבר לרסיסים ,
אין חשק לאכול , אין חשק לצחוק , הדבר היחיד שאני רוצה כאן זה אותך .
שתחבק אותי , תלטף אותי .. ותגיד כמה שאתה אוהב .
אבל עכשיו , השארת רק מכתב .. שאני לא מפסיקה לקרוא ..
כל המכתב מלא בדמעות , שלכל דמעה יש משמעות ..
משמעות של כאב , כאב של אהבה ואכזבה .
הדבר היחיד שרציתי זה שיהיה לנו טוב , שניקח חופש אחד מהשני רק כדי שנתגעגע יותר , כי לא הפסקנו לריב , כי לא הפסקנו לבכות בגלל הריבים האלה .
והיום ,
היום אני לבד ..
היום אני בוכה ואפילו אתה לא פה כדי לנגב את הדמעה ולהגיד לי שהכל יהיה בסדר .
רק דבר אחד אולי ישפר את ההרגשה הכואבת הזו ,
שאם ישאלו אותי איך אני יכולה להמשיך לחיות עם כאב כזה ,
אני יגיד ..
שאני פה , רק כדי להמשיך
את
החיים שלך .
לא עליי ,
אוההבת !




