מי אמר לך שאת מוזרה
ומי אמר שזה אסור
ומי זרק לך איזו הערה
תגידי זה סגור
מי אמר לך שאת מוכרחה
ומי לחץ אותך לקיר
בתוך כל מישהו את יכולה
לשמוע איזה שיר
אז מי אמר לך שאין שום ברירה
ומי מחליש את הגל בחוף
ולפעמים זו רק סירה קטנה
שמסתירה תנוף
מי אמר לך שאת יכולה
לתת הכל מבלי לחשוב
בזיכרון ישן על התחלה
חבוי לו גם הסוף
רק הרגע הזה הותיר אותי משותקת, דומעת אל מול חולשותי הגדולות .
סיבובים אינסופיים בתוך תקוות שנמוגו .
ובלי לזוז . לספור את המאיות . להנציח את הרגע .
לתת לשעון לתקתק . לזמן לשבות לשגעונו הקבוע .
הרגלים משתנים . שגרה נשברת .
שאלות. אין ספור שאלות .
מי אמר לך שאת יכולה לתת הכל מבלי לחשוב?
בזכרון ישן על התחלה חבוי לו גם הסוף
צעדים מהירים . מחשבות מעטות .
סיבובים אין סופיים בתוך תקוות שנמגו .
וטביעה. מי חונק אותך . מי סוגר אותך בפנים .
ואת הרגעים הקטנים . את הצדפים על חוף ים
מי מבטיח שלא יסחפו הגלים ?
ישנם דברים שהעולם לא יכול לקחת .
שהמילים לא יכולות להעלים .
הזכרונות שנשטפים עם הים ובאים ושבים
מנציחים את ההגשמות הכי גדולות, את התהיות הכי דוחפות לקיר .
הכי סוגרות ואין מקום לנשום.
משנים כיוון . משנים בחירות . משנים סביבה . משנים עולם .
לתקוע את רגלי ברצפה זה לא הפיתרון .
לדחוף את הראש בין הידיים לתת לייאוש לשלוט על כל החושים .
ולא .
הרגע הזה ,רק הרגע הזה הותיר אותי מודעת לשכרון סביבי .
ועכשיו אני הולכת לשנות .
הגיע הזמן ללחוץ על ההדק . לסובב את ההגה .
לנסוע מכאן.
גלים גדולים וטובעניים ,גלים קטנים וחסרי משמעות ,וגלים מלאי זכרונות ,גם גלים ישנים .שלא ניתן לספור את הרגעים שחלפו מאז נגענו בהם לראשונה.
הגיע הזמן ללחוץ על ההדק . לסובב את ההגה .
לנסוע מכאן.




