ואני כ"כ תמימה חשבתי ששכחתי,
הרגשתי כאילו אתה כבר לא בתוך חיי,
ידעתי ששום דבר לא ישנה את זה,כי שיקרת לי יותר מיידי.
והנה צלצול,אני רואה את שמך
תוהה לענות לך או לא,חושבת האם כדי בכלל לשוחח איתך
והלב אומר "תעני הרי גם ככה שום דבר כבר לא ישתנה,את לא אוהבת"
עניתי,הקול שלי רעד בצורה בלתי מתוארת,הלב התחיל לדפוק דפיקות מהירות כאלה
דיברתי איתך,היה מתח בשיחה,שנינו התבלבלנו במה שרצינו להגיד,הכול היה משונה מידי.
בסיום השיחה כאילו זה קרה הכול חזרה לאותה הנקודה
לא תיארתי לעצמי שפתאום תוך שיחה אחת רגשות כה רבים יחזרו אלי,חיוך מלא באושר יעטוף את פני
אבל כן זה קרה הרגשות,החיוך כאילו כמו פעם הראשונה.
ואז באת,נכנסת קשוח מתמיד אפילו לא הסתכלת תחילה בעיניי
נכנסת כאילו אתה נכנס לבית שלך בלי להגיד הרבה מילים ואז העיניים שלך הסתובבו אל שלי
והבנתי,אתה משחק אותה קשוח לידי,פתאום החיוך שלך שנראה נמס לידי,הרעד בקול שלך כאילו קפאת במקום מידיית.
נכנסת,שאלת לשלומי,והחזרתי תשובה חיובית בתקווה שתחבק,תנשק אבל סה"כ לחצת מתוך כבוד את ידי.
המבטים האלה שפשוט עמדו במשך כמה דקות בשקט מוחלט,היופי הזה שפשוט עצר נשימה
והבושם שלך שסחף אותי אחריך פשוט יכלתי להרגיש אותך לידי מחבק רק מכמות הבושם שפיזרת עליך
והלב שלי דפק כמו ילדה מאוהבת,המבט שלי רק חיפש את עינייך
והקול שלך,כ"כ מרגיע
קול שלא נותן הרבה זמן לחשוב,רק להתאהב בך ברגע אחד בלי לחשוב פעמיים.
אני הבנתי ששום רגע שבעולם לא יחליף את הרגשות הללו שאני מרגישה,
הכל נראה מושלם מידי עד לרגע שבו
קמת,חייכת את החיוך שפשוט גרם לי שוב להתאהב בך יותר ויותר והלכת.
הלכת,
ואני,לא יודעת מתי אראה את פנייך שוב
אבל בלב שלי תמיד יש לך פינה
כי אותך אני לא שוכחת ולא אשכח אף פעם!
3>




